חופש וזכויות הפרט באיבאדאן IBADAN
איבאדאן זה מגה-כפר עם בערך 5 מיליון תושבים מעם היורובה, אנשים נפלאים ללא כל ספק. אם עדיין לא שמעתם את השם, אז הכפר הענק הזה משמש כבירת מדינת אויו OYO בניגריה.
Recreation Club at Onireke מועדון 'ריקריאשן' באוניריקה, הוא מקום התכנסות מפורסם לאורכה ורוחבה של איבאדאן ומאוד פופולארי בקרב 'המי ומי' של המגה-כפר הזה וגם פופולארי אצל ה OYINBO האויינבו (האנשים המקולפים), וזה מן הסתם מצב מוזר, כיוון שלא ידוע במגה-כפר הזה אפילו על 'מי ומי' אחד.
לפחות לא עד לאותו הערב שעליו אני מספר לכם, כשצ'יף באלוגון אג'נלאקוקו Balogun Ajanlakoko ואני מגיעים למועדון ה'ריקריאשן' וג'וני רחב הגרם, בעל המקום, מקבל את פנינו בהיי לבנוני טיפוסי.
צ'יף אג'נלאקוקו מזמין, ללא היסוס, אני חייב לציין, את ה"בלק לייבל" Black Label הרגיל שלו, בכוס גדולה עם הרבה קרח. אני לוקח צ'פמן עם מלפפון ירוק, כאשר איזה 'מי ומי' אחד בסגנון VIP מתברג לשולחן שלנו ושואל אם הוא יכול להצטרף. הוא גורר כיסא ומתנחל, לפני שמישהו מצליח לנסח תגובה סבירה כמו למשל – לא.
אין זמן למבוכה כיוון שמיסטר 'מי ומי' מיד מוביל את הדיון. הוא אחד מאלה שאין להם כל התנגדות לשמוע את עצמם מברברים ולמעשה ניתן לראות שהוא די נהנה להקשיב למה שיש לו לומר.
הוא אומר לצ'יף שה"בלק לייבל" הוא על חשבון הכיס שלו ומזמין בלק לייבל לעצמו. הוא מביט בי. אני עם צ'פמן עם מלפפון ירוק. אני שונא ויסקי.
הג'נטלמן מציג את עצמו כמיסטר Vincentius Bonaccorso וינצ'סיוס בונהקורסו – תקראו לי דין – והוא עושה עסקים שונים וגם קבלנות והוא בא במקור מסיציליה. הוא קורא לעצמו דין, כי דין זה קצר, והשם מוצא חן בעיניו.
סבו של דין הקים את עסקי הבנייה בסיציליה לפני כשמונים שנה והפך לאחד הקבלנים הגדולים באי. אבל - הוא אמר - לי יש עסקים שונים ומגוונים ברחבי העולם, ובאופן מיוחד, דין תמיד מחפש אחר עסקים לא חוקיים טובים.
בגלל העשן לא הייתי בטוח אם שמעתי טוב, אז שאלתי אותו לאיזה סוג של עסקים בדיוק הוא מתכוון. מעולם לא פגשתי ג'נטלמן שמחפש "עסק לא חוקי טוב," אם כי אני מודע בהחלט, בעיקר מסרטים אמריקאיים, שחבר'ה חכמים ואינטליגנטים מצליחים מאוד ... לפעמים ... בניהול עסקים טובים ולא חוקיים. בתנאי כמובן שיש ביקוש בציבור לאותם מוצרים ושירותים בלתי חוקיים. כי ברגע שיש ביקוש, זה ביזנס טוב. חוקי או לא חוקי.
יש לו בית כאן, באיבאדן, סביב Ring Road (כביש הטבעת.) בנוסף, יש לו גם בית בסיציליה וגם בניו יורק. עם דגש חזק על הבית בניו יורק. זה חשוב מאוד לדין לציין את הבית בניו יורק, כדי לוודא שאנחנו מבינים ואולי אפילו מוכנים לנפק לו את רמת הכבוד שמגיע לו. לפי דעתו כמובן.
מובן שבכל פעם שדין מבצע עסקה מוצלחת, הדירוג החברתי שלו עולה, וחברים נוספים רוצים להיות חברים שלו וזה חשוב לו מאוד.
כל הקהילה הלבנונית יודעת הכול על העסקים שדין מעורב בהם, כמו משחקי הלוטו במוקולה Mokola ובשוק דוגבה Dugbe Market, ופריטים רבים ברחבי ניגריה יובאו על ידי דין. הוא אפילו מוכר כמה פריטים באוקיטיפופה Okitipupa, כי פריטים רבים אסורים ליבוא לניגריה.
ממשלת ניגריה אוסרת על ייבוא של פריטים רבים, כיוון שהם חייבים להגן על התעשייה המקומית, בדיוק כפי שהבריטים עושים כדי להגן על התעשיות הבריטיות.
כמובן, שכמעט ואין תעשייה מקומית בניגריה באותה תקופה, כך שלמעשה אוסרים על יבוא פריטים שונים בעיקר כדי לתת לפקידי המכס מספיק סמכות בנמל כדי לנהל משא ומתן עם היבואנים. סמכות כזו בידי פקידי המכס, מתורגמת בקלות לניירה Naira והניירה מתורגמת לדולר, וכולם מרוצים מאוד מהסידור הזה. במיוחד עמילי המכס ודין.
חלק מהפריטים האסורים הם פריטי מזון מאירופה. אוכל של המקולפים Oyinbo.
היורובה הצעירים, או יותר נכון הצעירות, מאמינות שאם הן יאכלו את האוכל של המקולפים הם לאט-לאט יראו גם קצת מקולפים ואם לא, אז הם ישתמשו בקרם גוף כדי להיראות קצת מקולפים.
צ'יף באלוגון אג'נלאקוקו Balogun Ajanlakoko מציין שאמנם רוב הניגרים אוהבים משקאות אלכוהול, כמו בירה או קוניאק, אבל הם לא אוהבים לעשן סיגריות ולא אוהבים להשתמש בסמים של מקולפים.
הוא אומר - יש לנו עשבים משלנו לטקסים ומסורות שלנו ואף מקולף לא יגיד לנו, הניגרים, במה להשתמש, או למה להשתמש, בעשבים שלנו. זו המסורת שלנו. אנחנו, הניגרים, חופשיים בארצנו החופשית. ארץ החופש - הוא אומר - בנוסף, ניגרים מפחדים ממחטים או מהסנפות.
דין לוקח "שלוק" קולני מה"בלק לייבל" ומסתכל על צ'יף אג'נלקוקו ואומר - בסביבות 1920 אמריקאי הגון לא יכול היה לשתות ויסקי באופן חוקי. הקונגרס האמריקאי העדיף שאמריקאים טובים ישתו אלכוהול רק באופן לא חוקי. לפי חוק! תתאר לעצמך! ארץ החופש! הם קראו לזה "חוק היובש" LAW PROHIBITION.
חוקים כאלה, שאוסרים על אנשים טובים והגונים להנות ממשהו, הם חוקים חשובים מאוד לביזנס של אנשי עסקים אינטליגנטים. האינטליגנטים האלה, הם פשוט אנשים עם הבנה טובה של המציאות והם מנסים לעזור לאזרחים הגונים ליהנות, ממה שהקונגרס מגדיר, הנאות 'לא מוסריות' או הנאות לא בריאות.
חוקי יובש ואיסור, כגון אותם חוקים האוסרים על שימוש באלכוהול, סמים, סיגריות או הימורים, הם חוקים חשובים מאוד לביזנס של האינטליגנטים הנבונים, שכן החוקים הללו מספקים לאנשים הנבונים הכנסה יפה.
מובן שזו אחריות גדולה לנהל תעשיות גדולות כאלה. אבל אין ברירה, כיוון שהקונגרס החליט שהוא לא מעוניין שהממשלה תנהל או תפקח על התעשיות האלה, והם מעדיפים שאנשים אינטליגנטים ונבונים ינהלו את התעשיות הללו באופן עצמאי.
דין ממשיך – חופש הפרט וזכויות האדם כוללים גם את החופש של אזרחים ישרים וטובים ליהנות, כל עוד הם לא פוגעים באזרחים טובים אחרים. Capiche הבנת?
הצ'יף תומך בחופש להנות, אבל אומר - אה-אה ... כשההנאה מתחילה לנהל אותך זה כבר התמכרות, לא?!
חוץ מזה, האנשים שמשתמשים סמים, הורגים את עצמם. לא ככה!? גם את הבריאות וגם את הנשמה שלהם. מישהו חייב לעצור אותם מלהרוס את עצמם, לא!?
דין מסכים שסמים פוגעים בהם. אבל אלה החיים שלהם, הכסף שלהם, ההחלטות שלהם, הבחירות שלהם, החירות שלהם וזכויותיהם.
צ'יף באלוגון אומר – Na-Wow, אנחנו בניגריה מכבדים את זכויות האדם וחופש הפרט של אנשים יותר מאשר הדמוקרטיות של המקולפים, עם החוקים המצחיקים שלהם.
אז מה קרה עם חוק Wahala הווהאלה הזה? – שאל הצ'יף את דין.
ובכן, לאחר שהקונגרס החליט שהממשלה לא תנהל את תעשיית האלכוהול, מכיוון ששתיית אלכוהול היא 'לא מוסרית' ולא בריאה, לנבונים לא הייתה כל ברירה. הם לקחו את האחריות על אספקת האלכוהול והחלו לייצר, להפיץ ולמכור משקאות אלכוהול לאזרחים הטובים של אמריקה.
כתוצאה מכך, הנבונים צברו כסף וכוח ועם השפע הזה, הם שכנעו מדי פעם גם כמה אנשי ממשלה לעזור בניהול תעשיית האלכוהול.
דודו של דין הגיע לניו יורק ב-1921 כדי לעזור למשפחתו בעסקים. עומס העבודה היה גדול מדי.
מצד אחד, נבחרי העם השאירו את ניהול הענף לנבונים, ומצד שני, הפקידים הפריעו למאמצי הניהול כל הזמן. אי אפשר להבין אותם - אומר דין. גם היום.
הצ'יף אומר - לנו, ליורובה יש פתגם שאומר - גם אם חברי הקונגרס צודקים, זה לא אומר שהם חכמים. כי חוקי איסור כאלה לא מונעים מאזרחים טובים להשתמש בסמים; זה רק הופך את השימוש בסמים לבלתי חוקי. זה הכול. אה-בי Ah-Be הבנת.
צ'יף באלוגון רשם במהירות על מפית כמה השלכות מעניינות של חוקים כאלה, האוסרים על החופש של אנשים טובים ליהנות מהרגלים לא בריאים.
• אנשים הגונים ממשיכים ליהנות, אבל באופן לא חוקי.
• איכות המוצרים (משקאות או סמים) גרועה יותר. הסיכון הבריאותי גדל.
• אין תקנות של רשויות מתאימות. כי אין פיקוח מסודר.
• העלות גבוהה יותר.
• הנבונים מרוויחים הרבה דולרים וכוח.
• נבונים חזקים משתלטים על המערכת שתעבוד עבורם.
• מי הם המרוויחים?
• מי הם המפסידים?
• יותר אזרחים הגונים נפגעים. מכל מיני סיבות.
• נבונים לא משלמים מיסים.
• כספי מיסים יכולים לממן מרכזי עזרה.
• אזרחים לא סומכים על הקונגרס שיחליט בתבונה.
• ומה לגבי חופש הפרט וזכויות אדם? פגיעה קשה.
שאלתי את דין אם איסור על המתת חסד כלול ברשימה של החוקים המוזרים. שמעתי על ד"ר קבורקיאן, גיבור האנושות. כרופא, ד"ר קבורקיאן סיכן את רישיון הרופא והחופש שלו, ועזר לאחרים לסיים סבל נורא וכאב אינסופי שלהם.
בכל מקרה, מי קובע מה זה לא בריא או 'לא מוסרי'? הכנסייה? התקשורת? הפוליטיקאים? אינטרסים כלכליים של תאגידיים?
שאל הצ'יף – האם אתה מתכוון שנבחרי הציבור לא מבינים מה שאתה אומר לנו כאן? נא-לאי! E-No-Be-So!
חלק מנבחרי הציבור אולי מבינים - השיב דין - אבל ברגע שהם מקבלים כוח, ה"היטלר" הקטן והנסתר שלהם יוצא החוצה, והם שוכחים הכול על חירות הפרט וזכויות האדם.
הייתה אפילו גברת מיניסטר אחת שהציעה לאסור שימוש במלח במסעדות, כי מלח מעלה את לחץ הדם. לא ייאמן.
אה-אה ... מה קורה לאנשי הקונגרס האלה? מה עם לכבד חופש פרט? שאל הצ'יף. זה כמו צפון קוריאה וסין. כשהממשלה רוצה, הם פשוט נועלים אזרחים טובים בבתיהם ואוסרים עליהם לצאת.
דין אומר - אל תדאג, יום אחד, אפילו באמריקה הם ימצאו סיבה לסגור אזרחים טובים בבתיהם. כשה "היטלר" הקטן והנסתר הזה יוצא החוצה, הם שוכחים הכול על חופש הפרט וזכויות אדם.
Na-Wow ... צ'יף באלוגון אומר - בארצנו האהובה ניגריה, אנו מאפשרים לאנשים טובים ליהנות. כמובן, אם הם לא פוגעים באחרים. זו המערכת שלנו כאן. יש לנו חופש בניגריה. צ'יף נשמע גאה מאוד.
הצ'יף אומר – נראה שרוב האנשים, כולל אנשי ממשל, מצליחים יפה מאוד גם בלי שכל ותבונה, בלי יכולות להבין את המציאות ובלי נתונים וידע. הם מסתדרים היטב בחייהם עם רגשות בלבד, עם אמונות ואינטואיציות.
אפשר להבין אותם, אחרי הכול, הבנה ובינה היא תהליך קשה מאוד וללמוד על נתונים ועובדות, גוזל המון זמן.
מאז אותו ערב, אני תוהה לעצמי - כנראה שהטובים מפסידים והרעים מנצחים. האם נבחרי הציבור לא מסוגלים לנהל לציבור את ההרגלים הלא בריאים שלהם ועדיין לאפשר חופש פרט וזכויות אדם בסיסיות? למה כשהם צוברים כוח יוצא להם "היטלר" קטן והם שוכחים הכול לגבי חופש הפרט וזכויות אדם?
בסופו של דבר, הפגישה ההיא הסתיימה וזה היה סוף הסיפור, אלא שחמישה חודשים לאחר מכן סיפר לי הצ'יף שדין פנה אליו לסיוע. הוא שאל את הצ'יף אם הוא מכיר מישהו ב UTC – רשת חנויות סופר גדולה בניגריה.
דין הביא מדנמרק שמונה מכולות של עוגיות שוקולד של מקולפים, בעיקר בגלל שיבוא עוגיות שוקולד הוא לא חוקי בניגריה. אבל דין לא יכול למכור אותם. הניגרים שונאים ממתקים. הכול חייב להיות חריף. אין ביקוש למתוקים בארץ היורובה. בטח לא מדנמרק.
הצ'יף אמר לדין - Na-Wow-You ... נא-וואו-אתה... עסק טוב זה רק כשיש ביקוש. "לא חוקי" זה לא מספיק כדי שהעסק יצליח.
בכל מקרה, לפחות עכשיו יש לנו את החופש לזלול עוגיות שוקולד נהדרות מדנמרק.