בר האגדות בקאלאבאר
רוב ה OYINBO (האנשים המקולפים) כבר טסו הביתה, כיוון שזה הזמן של הקריסטמאס, ורוב המקולפים מעדיפים להיות בביתם בזמן הקריסטמאס. אפילו אם הם היו מעדיפים להישאר בניגריה, הנשים שלהם מעדיפות שהם יהיו בבית. עדיף. זו השיטה.
אבל, בשבילי זה היה תמיד הזמן הכי טוב להיות בניגריה, ובאופן מיוחד בקאלאבאר Calabar, משתי סיבות. הראשונה, זה הקרנבל המדהים ביופיו בקאלאבאר, המרשים ביותר בעולם, והשנייה, שאני מרגיש בבית בניגריה, וגם אני מעדיף להיות בבית בזמן הקריסטמאס.
שעות ערב מוקדמות במלון מטרופוליטאן Metropolitan בקאלאבאר, במדינת קרוס ריבר Cross River State, בניגריה, וזה זמן טוב לרדת ללובי, לבר פריטיילס Fairytales Bar, בר האגדות, לבדוק אם מישהו מהטיפוסים כבר הגיע לקראת הקרנבל.
לבר קוראים פריטיילס משום שלרוב הטיפוסים שבאים לבר, במיוחד לקראת הקרנבל, יש תמיד סיפורי אגדות Fairytales לספר אחרי שהם לוגמים יין דקלים palm wine וויסקי זול.
הם באים מכל הכיוונים כדי לחוות את אחד מהאירועים המרהיבים ביותר בעולם, הקרנבל של קאלאבאר, שמתרחש בזרימה של אנרגיות על פני רחובות העיר לכבוד הקריסטמאס.
מלון מטרופוליטאן נחשב, על ידי כל מי שמכיר את קאלאבאר, כמלון שמיועד למבקרים החשובים ביותר, ועכשיו בדצמבר, יש מלא אנשים חשובים ביותר שמתארחים במלון, שבמשך רוב ימות השנה הוא כמעט ריק.
פריטיילס בר נמצא בצד ימין של הלובי וכבר יש בפנים כמה טיפוסים שמלהגים על דא והא, אבל בעיקר פולטים אוויר חם ולח, והשיח נעשה יותר קולני, ככל שהם לוגמים עוד ממה שיש.
אני אומר - "מוקומ-או" Mokom-O - שזה משהו כמו ערב טוב באפיק Efik, למקרה שמישהו מהטיפוסים שיושבים בבר האגדות הוא מעם האפיק, שזה אחד העמים (או שבטים) הידועים במדינת קרוס-ריבר והוא שבט שהוא מאוד קרוב לשבט האורואן Uruan, שרוב אנשיו חיים באקווה איבום Akwa Ibom.
הנוכחים, כמה ניגרים ושני יפנים, מתייחסים לכניסתי בתגובות שונות, וממשיכים בעניינם.
אחד הנוכחים, שפגשתי כבר לפני שנה, הוא צ'יף אגולה דאגוגו Chief Agola Dagogo ממדינת באיילסה Bayelsa. הוא קופץ לקראתי כאילו שהוא המתין רק לי.
תשמע - הוא אומר לי - כרגע גילינו ליד המלון אישה מקולפת Oyinbo, פצועה קשה מאוד. נראית מתה לגמרי 'kiku patapata' מוסיף מישהו בפינה. באלאגן! וואהאלה! Big Wahala! לקחנו אותה לרופא מקומי כאן בקאלאבאר. כדאי שתלך לראות מה קורה איתה.
הם חושבים שרק בגלל שגם אני מקולף, זה אומר שאני מכיר את המקולפת, או שאני והיא קרובי משפחה.
בכל מקרה, הסיפור המסתורי הזה מושך את תשומת הלב של כל האורחים במטרופוליטאן ובכל סביבת קאלאבאר, וכולם תוהים איך זה שאישה מקולפת מגיעה ככה סתם לקאלאבאר, ואיך היא נפצעה בצורה כל כך קשה פאטאפאטאה.
בוא נקווה שהיא תתאושש במהרה - אני אומר לצ'יף - היא כבר בידיים טובות. מי יודע?
כאמור, צ'יף אגולה דאגוגו מגיע ממדינת באיילסה, מעם האיג'ו Ijaw. האיג'ו מאמינים שהם צאצאים של אחד משבטי ישראל האבודים.
הצ'יף הוא אדם משכיל, עם תואר אקדמי כלשהו, מאוניברסיטה כלשהי בלונדון. עם דגש חזק על לונדון. השכלתו הגבוהה התאפשרה בזכות המעמד החברתי של משפחתו. אביו היה גנרל בצבא ניגריה, ואחרי ההפיכה הצבאית ב 1985 מונה אביו למושל צבאי של מדינת אונדו Ondo State. כמובן שעמדה מהסוג הזה מנפקת בלי סוף הזדמנויות, ואביו של אגולה דאגוגו גילח כמה מההזדמנויות הללו, לשם בטחון, מתוך דאגה לעתיד. או מסיבה אחרת.
וכך, בזמן שצ'יף אגולה דאגוגו מפרט תחנות שונות בהיסטוריה של אביו, הוא מתמלא בקוניאק זול ומוסיף בקבוק של בירה "סטאר", שהיא בירה מצוינת, אם במקרה אחד השכנים שלכם שואל. בנוסף, יש לו בקבוק קטן של יין דקלים palm wine. הנוזלים הללו, שהוא לוגם, עוזרים לו לפתוח את הלב, את הראש ואת הפה. במיוחד את הפה.
הוא מתגלה כאישיות עם אינטליגנציה גבוהה מאוד, בינה מעולה, או במילים פשוטות, יש לו יכולת הבנה גבוהה של המציאות ושל החיים על פני כדור הארץ. אולי יין הדקלים שהוא לוגם, הוא משקה האינטליגנציה.
למרות שאגולה דאגוגו הוא מעם האיג'ו, הוא מגלה הרבה סימפטיה לעם האיבו Igbo. הוא מספר ללוגמים בבר הפריטיילס, שאפילו אביו הגנרל לא הבין מדוע היורובה Yoruba ועמים נוספים מהדרום כמו האיג'ו, האדו Edo, האקוי Ekoy, האיביביו Ibibio, או האפיק, לא הצטרפו או תמכו באיבו כדי להקים מדינה עצמאית בדרום. אגולה דאגוגו מתכוון למלחמת האזרחים הנוראית, מלחמת ביאפרה, שהשאירה צלקות בליבם ונשמתם של ניגרים רבים.
הוא אומר שהעולם לא מכיר את האמת על המלחמה ההיא. מישהו מהפינה צועק לו שאף אחד לא יודע את האמת על שום דבר. נכון - מסכים הצ'יף.
אחד היפנים פותח את פיו. כפי הנראה שלגם מספיק בירה "סטאר." הוא מספר שלטבח שלו יש 6 ילדים. כל יום ראשון אחר הצהריים, מתכנסים הילדים של הטבח ליד החלון של היפני, ומציצים דרך החריץ בווילון. החבורה כוללת ילד בן שנתיים, שבקושי מצייץ כמה מילים, ובקושי עומד. בהפתעה פותח היפני את החלון. החבורה מתנדפת במהירות לכל עבר.
אבל, הקטן עוד לא יכול לרוץ. היפני נוזף בו - "מה אתה עושה כאן?"
הילד עונה לו - "אי-נו-בי-מי." (זה לא אני.)
ילד בן שנתיים וכבר יודע מה להגיד, בלי למצמץ. נא-וואוו! Na-Wawu
בהקשר לזה, פסיכולוג הילדים, מייקל לואיס, פיתח מחקר מעניין. יכולתם של ילדים לשקר נבחנה, כדי לקבוע אם הם יכולים לשלוט בהבעות הפנים שלהם כשהם משקרים. פעוטות בני שלוש, הונחו לא להציץ לצעצוע רכבת שצופרת, בזמן שהבוחנת עוזבת את החדר.
כשנשאלו, רובם הכחישו שהציצו, או לא ענו. מה שחשוב, שלא היה הבדל בהבעות הפנים ותנועות גוף בין הפעוטות שרימו, לפעוטות שאמרו אמת. המבחן של מייקל לואיס מאשר שלמען הישרדות, רוב הילדים ירמו בלי למצמץ.
אם נאמר לאנשים בפניהם, מה שאומרים עליהם מאחורי גבם, האנושות תיהרס. אמר ניטשה.
באופן כללי, הנוכחים בפריטיילס מהנהנים בהסכמה, שאינסטינקטים של הישרדות מדריכים אותנו ,ולכן לרמות זה טבעי. לעומת זאת, לומר אמת זו התנהלות שקשורה לחינוך ותרבות.
שני האישים שיושבים ליד צ'יף אגולה דאגוגו נראים בפירוש בסגנון וי.איי.פי. וגם הם כאן בשביל הקרנבל. הצ'יף מציג את שני האישים המכובדים, פרופסור אמובי Amobi ואדון מאדוקה Ogah Maduka .
מישהו מזמין לכל הנוכחים אוקנג אוקום Ukang Ukom ובקבוק קוניאק זול. אני טועם מהבירה "סטאר." אוקנג אוקום כולל, פלנטיין plantain לא מקולף, רגל של פרה וראש פרה, מעדן של ממש אצל עם (שבט) האפיק.
פרופסור אמובי אומר לאחד היפנים - "אתה חייב לנסות את האוקנג אוקום. אולי תהנה והחוויה תעבור בשלום. אם לא, עדיף שתמהר לבית חולים." היפני עונה - "תודה רבה, אנחנו לא רעבים!"
פרופסור אמובי מלמד היסטוריה באוניברסיטה של לגוס כבר 36 שנים. הוא כתב שבעה ספרים, שאיש לא קנה מעולם. לפרופסור יש כושר ביטוי מקצועי, והוא נחשב למורה טוב ואיש נחמד. הוא מלמד את אותו הקורס כל השנים, אבל לפעמים משנה את שם הקורס. חשוב מאוד לגוון.
הפרופסור יושב יחף על כורסא נמוכה, ומעסה את האצבעות בכפות רגליו, כדי לנקות אותם מפטריות, וכיוצא בהללו. המנהג הזה משדר לנוכחים שהפרופסור מעריך מאוד את עצמו ומצפה מאחרים שיכבדו את מעמדו. אם מישהו מהנוכחים בפריטיילס מעדיף להקיא, אז שיקיא מחוץ לפריטיילס, כדי למנוע עלבון מיותר מהפרופסור ולהישאר מנומס.
אוגה (אדון מכובד) מאדוקה, חברו של הפרופסור, למד גם הוא באוניברסיטת לגוס, יחד עם פרופסור אמובי והם בערך בני אותו הגיל. אוגה מאדוקה למד הנדסת מכונות, וקיבל ג'וב בחברת היי-טק בלונדון. עם דגש מובהק על לונדון. משם התפתח מאדוקה ב'עולם האמיתי', כמו שהפרופסור קורא למי שמתפתח מחוץ לאקדמיה.
לאגולה דאגוגו יש בן בגיל האוניברסיטה, שמתחבט בשאלה מה ללמוד, והצ'יף רוצה שבנו יעשה בחירה נכונה ונבונה. אחרי הכול, זו ההחלטה החשובה ביותר בחיים.
אז הצ'יף שואל את הפרופסור מה הוא ממליץ לבן שלו ללמוד, והפרופסור ממליץ לשאול את אוגה מאדוקה. הפרופסור טוען, שמאדוקה מבין יותר טוב ממנו, כי מאדוקה התנסה ב'עולם האמיתי' בעוד שהוא, הפרופסור, פשוט חזר על אותו הקורס משנה לשנה ורק שינה את שם הקורס. כדי לגוון.
מאדוקה משחרר תשובה ארוכה ומנומקת. זו ההחלטה החשובה ביותר בחיים ותשפיע על הבן שלך כל חייו.
כיוון שהבן שלך צעיר, והוא עדיין "יודע הכול", הוא בקלות עלול לעשות בחירה שגויה.
חשוב שילמד לתואר שיפרנס אותו. שיביא כסף! ואם לא כסף, אז לפחות דולרים.
תואר שיש לו דרישה בכל ארצות העולם. זה העקרון!
הרי הבן שלך רוצה לחיות טוב ולהנות, נכון? ברור. כמו כולם.
יש לו סיכוי גבוה יותר להנות ולחיות טוב, אם יהיה לו מספיק כסף!
ויש לו סיכוי גבוה יותר להרוויח הרבה כסף, אם יש לו ג'וב טוב!
ויש לו סיכוי גבוה יותר להגיע לג'וב טוב, אם יש דרישה למקצוע שלו. כמו תואר אקדמי נכון.
משהו מתחום הרפואה, או הנדסה, או מחשבים. מדע מעשי. לא סתם איזה תואר אקדמי.
העלות של תואר ראשון כוללת מגורים, תחבורה, אוכל, דמי לימוד. לא משנה איזה תואר תלמד, העלות תהיה דומה. כמובן שבכל אוניברסיטה העלות של דמי הלימוד שונה.
לעומת זאת, 'ערך השוק' של כל תואר אקדמי, שונה מאוד מתואר לתואר, והבן שלך חייב לבחור ללמוד לתואר עם ערך שוק גבוה. תואר שיש לו דרישה בשוק העולמי.
אבל – אומר הצ'יף – הבן שלי שואל אותי מה משמעות החיים?
אה-אה! מגיב מאדוקה. איפה הוא שמע את זה?
אולי בכנסיה – אומר הצ'יף.
זו שאלה לא טובה – אומר מאדוקה. לשאלה לא טובה מקבלים תשובה לא טובה. זו שאלה ארוגנטית ויהירה של מי שחושב שהוא כל כך מיוחד שזה לא ייתכן שהוא הגיע לעולם ככה סתם.
לחיים שלנו יש משמעות כמו לחיים של דגים ופרות. נולדנו, נחיה ונמות.
מה שצריך להיות חשוב לו זה מה המטרה שלו בחיים. והמטרה שלו היא להנות ממה שיש. להנות, ולא על חשבון אחרים ולא לגרום סבל לאחרים. זו צריכה להיות המטרה שלו.
אבל - הצ'יף אומר למאדוקה - הבן שלי לא יודע מה מעניין אותו.
תראה צ'יף - עונה לו מאדוקה - "בשלב זה, מה שמעניין אותו, זה פחות חשוב. קודם כל שיהיה לו תואר שיפרנס אותו טוב. אחר כך, כשתהיה פרנסה טובה, הוא יוכל ללמוד כל מה שמעניין אותו."
"תואר אקדמי זה מפתח שפותח דלתות להזדמנויות. הבן שלך צריך הזדמנויות טובות. זה הכול. תחשוב על זה!"
"בכל מקרה, האוניברסיטאות של היום קצת מוזרות. לפעמים לא ברור אם בכלל לומדים שם משהו. ולמרות זאת, מה שחשוב זה, שיהיה לו תואר אקדמי נכון."
מאדוקה אומר - העובדה שיש למאן דהוא תואר אקדמי, דוקטור או פרופסור, לא מהווה אינדיקציה שמדובר באיש מדע. אפילו לא אומר שמדובר באדם אינטליגנט עם בינה או תבונה סבירה או יכולת הבנה של המידע. גם אם הוא שופע דעת והשכלה, צריך בינה (אינטליגנציה) כדי לחבר את הדעת, להבין את הנתונים והעובדות.
ועוד לא דברנו על החוכמה שבכלל קשורה לטיב ההחלטות שלנו. האם ההחלטות שלנו הובילו אותנו למטרה שהצבנו לעצמנו, הוא מוסיף.
כיוון שבתהליך קבלת ההחלטות שלנו מעורבים גם אינסטינקטים, יצרים, רגשות, אמונות, וכל אלה יכולים בקלות לגבור על התבונה, על הבינה, על האינטליגנציה. ואז ההחלטות שלנו יכולות לצאת לא טוב. זו חוכמה. להשיג את המטרה שהצבנו לעצמנו בחיים. זו חוכמה.
יש זילות מופרזת בהענקת התארים האקדמיים הללו.
אתה רואה אנשים שמאמינים שאת העולם ברא אלוהים בשישה ימים או שהנחש ניהל שיחה עם אווה, והם נקראים פרופסורים למשהו. ואף אחד לא קם ותוהה.
מאדוקה סבור שהגיע הזמן שאוניברסיטאות ינהיגו קורס חובה על "עקרונות המדע". חשוב שסטודנטים יבינו מה זה מדע. במה המדע שונה מתפיסות עולם אחרות. קורס חובה על "עקרונות המדע" יחנך סטודנטים להיות אנשי מדע טובים יותר.
מאדוקה מראה לנו את הסמארטפון שלו ואומר כך - לסמארטפון יש השפעה עצומה על חייהם של הרבה אנשים. זו מהפכה שתוצאותיה עדיין לא ברורות. בעיקר בגלל שהסמארטפון מאפשר גישה קלה למידע רב בכל רגע ובכל מקום. רוב הטכנולוגיות המורכבות והמדהימות שמרכיבות את הסמארטפון, וכל מיני אפליקציות, פותחו במחלקות הפיתוח והמחקר של חברות מסחריות. מחוץ לאקדמיה! פעם האקדמיה הובילה. היום היא נגררת ... עדיין, התואר האקדמי הנכון חשוב מאוד.
פרופסור אמובי מסכים ומוסיף - חלק מהטכנולוגיות שפותחו בחברות מסחריות, חשובות לא פחות מכל מיני פיתוחים אחרים, שעליהם ניתנו פרסי נובל. זה מפליא שוועדת הנובל לא מקדישה יותר תשומת לב, לחברות שפיתחו את המכשיר החשוב ביותר מאז המצאת מכונת הדפוס.
הוועדה לפרס נובל היא פוליטית, עזוב אותם - אומר אוגה מאדוקה.
הפרופסור אומר שהוא מכיר הרבה קולגות שיש להם "הרבה פיקסלים" אבל הם לא יכולים לבנות איתם "תמונה." או במילים אחרות, יש להם הרבה "מידע" אבל הם "לא מבינים" את המידע הזה.
צ'יף אגולה דאגוגו מספר לנוכחים שהיה לאחרונה בדרום אפריקה. הוא הופתע לגלות, שבנוסף למנדלה היה גם אחד בשם דה-קלרק. שניהם קיבלו פרס נובל לשלום, על כך שביטלו את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, והובילו לדמוקרטיה. לא שמעתי קודם על דה-קלרק הזה – הוא אומר. למעשה, הוא היה ממש גיבור, כי הוא הלך נגד האנשים שלו.
שני היפנים מקשיבים, ולוגמים סטאר. הם שמעו רבות על הקרנבל ושמחים לקראת מחר. שניהם מהנדסים אזרחיים. אחד מטוקיו והשני מהירושימה. צ'יף אגולה דאגוגו אומר, שהשם הירושימה נשמע לו מוכר.
כן – אומר היפני מהירושימה - העיר שלי הופצצה בפצצת אטום נוראה. כ 150,000 אזרחים נהרגו. איום ונורא.
היפני השני אומר – שים לב שזה היה אירוע כל כך נורא, שמאז ההפצצה, המעצמות חוששות להיכנס למלחמה גרעינית. הקטסטרופה של הירושימה מפחידה את כולם, והם נמנעים ממלחמה גרעינית.
מעריכים, שבמלחמת העולם השנייה נספו בין 65 ל 100 מיליון. מספר עצום. מעניין, ש 150,000 האזרחים שנספו בהירושימה, השאירו רושם רב יותר על העולם. צ'יף אגולה דאגוגו חושב על מה שהיפני אומר ותוהה – זאת אומרת, שהפחד מתוצאות של מלחמה גרעינית, מונע מלחמה גרעינית. הפחד הזה בעצם מאפשר לעולם לשגשג.
באופן מוזר, החלטתו של טרומן על הפצצת הירושימה הביאה שקט יחסי לעולם.
הצ'יף שואל את היפני – אתה חושב שצריך לתת לטרומן פרס נובל לשלום?
היפני לא נבוך – אולי בדיעבד ראוי לחשוב על זה. אני לא יודע.
נראה לי שהאלכוהול בפריטיילס מתעתע בכולם.
למרות הזמן והאלכוהול, צ'יף אגולה דאגוגו רק מתחמם. מחר האנשים היפים והנהדרים, של מדינת קרוס ריבר, יצעדו ברחובות העיר קאלאבאר, בתצוגה מהממת של קצב, תלבושות, צבעים, מוזיקה, ריקודים ואנרגיה, שרק בניגריה אפשר למצוא. הפסד של העולם כולו שלא שמע על הקרנבל המדהים הזה. אם יש בכלל דבר כזה 'יופי', אז זה האירוע.
במדינת קרוס ריבר לבדה יש בערך 30 קבוצות אתניות שונות, עם שפות, ניבים, ותרבויות שונות. ביניהם האגבו Agbo, האפיק, באהומונו Bahumono, אבאיון Abayon, אניימה Anyima, איילה Iyala, יאלה Yalla, בובה Mbube, במבה Mbembe, אטונג Etung ועוד. כולם מתחברים יחד לכבוד הקרנבל ומציגים לתפארת את תרבותם והמסורות שלהם.
הקרנבל מתרחש כל שנה בדצמבר. היוזם שלו הוא הוד מעלתו דונאלד דיוק Donald Duke ומי המשיך ושיפר את הקרנבל הוא הוד מעלתו ליאל אימוקה Liyel Imoke, שניהם היו מושלים של מדינת קרוס ריבר. הקרנבל הוא חלק מאירועים שמציינים את חודש הקריסטמס. הולדתו של ישו מהגליל.
צ'יף אגולה דאגוגו אומר שהוא מאמין בישו. הוא לא מאמין בג'וג'ו JUJU. ג'וג'ו יכול להיות רע. לכן הוא מעדיף את ישו. פרופסור אמובי אומר – אני מעדיף מדע.
ההבדל בין מדע ודת הוא בזה, שאדם דתי מקדש את אמונותיו. ברגע שהאמונה שלך מקודשת, אתה לא יכול להיות איש מדע. כי במדע אתה מאתגר את האמונות שלך, מטיל ספק, מביע רעיונות נוגדים, ומאתגר גם אותם. זה מדע!
למשל, רוב הדתיים מאמינים שיש איזה סוג של המשך לחיים גם אחרי המוות. בכל הדתות יש איזו אמונה כזו. לאמונה הזו יש השפעה מכרעת, כיוון שמי שמאמין שהמוות הוא סוף מוחלט של החיים, הוא ישתדל להנות מהחיים הקצרים האלו כמה שיותר.
לעומת זאת, מי שמאמין שאחרי החיים יש סוג של חיי נצח ארוכים, נניח בגן עדן למשל, יהיה מוכן לסבול בחיים הקצרים האלו. כי מה זה 80 שנים של סבל, לעומת חיי נצח בגן העדן?
הפרופסור אומר – לא מפריע לי שאדם דתי בוחר באופן חופשי לסבול. כי אני מאמין בחופש. אני רק מוטרד מזה, שחלק מהם רוצה שאני אסבול כמוהם. כמובן, בשם האמונה הקדושה שלהם.
אני נזכר שלפני שנים הוזמנתי לארוחת ערב בירושלים, העיר הקדושה בעולם. אני לא מכיר טוב את ירושלים ועדיין לא היה גוגל. יום שישי מוקדם בערב, אני מגיע לירושלים. נכנס לאיזה רחוב. חוטף מטר אבנים. נכנסתי בטעות לשכונה של ערבים מוסלמים. למחרת, חזרה לתל אביב. נכנס לאיזה רחוב. חוטף מטר אבנים. נכנסתי בטעות לשכונה של יהודים דתיים. אתם מכירים עוד עיר שבה התושבים מכבדים את האורחים שלהם במטר אבנים, אך ורק בגלל שהם פספסו את הרחוב? ועוד בשם אמונתם הקדושה?
הצ'יף אומר לי – אתה יודע שאני משבט האיג'ו ואנחנו צאצאים של אחד משבטי ישראל האבודים?
ברור – אני עונה לו. אגב, החוקרים ההיסטוריוגרפים המקצועיים של המקרא, טוענים ששום שבט ישראלי לא אבד מעולם. הכול פריטיילס.
יחד עם זאת, צ'יף אגולה דאגוגו הוא לא אחד שמאתגרים אותו בעניין כזה, או בכל עניין שלא יהיה, כיוון שהצ'יף עוד עלול לחשוב, שאתה לא מסכים אתו, ולהיעלב, ואף אחד לא רוצה לחוות את תגובתו של הצ'יף כשהוא נעלב.
הצ'יף טוען שהוא מכיר היטב את ההיסטוריה של ישראל ושל בן-גוריון. והוא לא מתכוון לשדה התעופה.
זה היה החלום של בן גוריון להיות זה שיקריא את הצהרת העצמאות של ישראל – אומר הצ'יף – אבל להבנתי, רוב החלוצים הציונים, של אז, חלמו על מדינה דמוקרטית, ליברלית, מודרנית עם שלטון חוק חזק.
לא כך ?! הוא חצי שואל אותי.
אתה צודק צ'יף – אני עונה.
אז מה קרה לבן גוריון? הצ'יף שואל – למה בן גוריון כל הזמן דיבר על ספר-הספרים, ועל יהושע בן נון, ועל חזון הגאולה המשיחי? מה, הוא היה דתי בנשמתו שהתלבש כמו ציוני חילוני?
הצ'יף ממשיך – אני שואל את עצמי, האם בן גוריון בגד בחלוצים הציונים שהקימו את מדינת ישראל? מדוע הוא יצר משטר שהוא קצת דמוקרטיה והרבה תיאוקרטיה?
אני לא יודע צ'יף – עניתי – בן גוריון אמר שלא הייתה לו ברירה, כי הדתיים לחצו עליו.
לחצו עליו?! – הצ'יף קופץ – האם אתה מתכוון שעצמאות ישראל, הייתה תלויה בקומץ דתיים אורתודוקסים? אה-אה! אתה לא באמת מאמין בזה. גם בן גוריון לא האמין בזה.
בן גוריון בגד באנשים שלכם שהקימו את מדינת ישראל – מסכם הצ'יף.
הצ'יף מגלה התמצאות במתרחש. הוא אומר כך – לכל הארצות הנאורות בעולם יש קזינו. גם לנו בניגריה. רק במעט התיאוקרטיות ודיקטטורות אין קזינו. בין המדינות הללו תמצא את איראן, לוב, סעודיה, טורקיה, לבנון, פקיסטן, אפגניסטן, צפון קוריאה, ירדן, תימן, האמירויות, קאטאר, בחריין, וישראל.
מה אתה אומר על זה? – הצ'יף מרוצה מהטיעון שלו.
הוא ממשיך – ברוב המדינות בעולם יש שני ימי מנוחה בסוף שבוע. בדרך כלל, שבת וראשון. רק במספר קטן מאוד של מדינות, רובן תיאוקרטיות, יש רק יום מנוחה אחד בסוף שבוע. ישראל היא אחת מהן.
בתיאוקרטיות אומרים לאזרחים עם מי מותר להם להתחתן, להתגרש, איפה להיקבר, מה לאכול, מה לא לאכול. אתם תיאוקרטיה.
מה אתה אומר על זה? – הצ'יף מרוצה מהטיעונים שלו.
מאיפה אתה יודע את כל זה? – אני שואל אותו.
הצ'יף מחייך – פעם עבדתי בישראל שלוש שנים. וכבן של שבט האיג'ו אני חייב לקרוא ולהבין על ישראל. מאוד התאכזבתי שאין אצלכם חופש פרט כמו אצלנו בניגריה.
אני אפתיע אותך – הוא אומר – דמוקרטיה לא מבטיחה שלטון חוק. תראה אותנו בניגריה. יש לנו דמוקרטיה אבל אין לנו שלטון חוק. לעומת זאת, שלטון חוק מבטיח דמוקרטיה. בכל המדינות שיש בהן שלטון חוק יש גם דמוקרטיה חזקה.
זו הסיבה שהפוליטיקאים שלכם נלחמים על הוועדה למינוי שופטים, ולא על וועדת הבחירות. תחשוב על זה! הוא אומר לי.
רוב האנשים לא מבינים את העקרון הזה – ממלמל הצ'יף – לוקח שלוק אחרון מהוויסקי, ונכנס לנחירה.
אוגה מאדוקה אומר - קה צ'י פו, Ka Chi Foo, לילה טוב– ועולה לחדרו
קה צ'י פו – אני אומר ועוזב את בר האגדות.
למחרת בבוקר, צ'יף דאגוגו כבר ממתין לי בלובי. הרופא המקומי מציע שהמקולפת תשהה במלון להתאוששות. היא מרוששת פאטאפאטא (לחלוטין ביורובה). האם אפשר לעזור לה במימון חדר במלון? הוא שואל.
אחרי שמביאים אותה למלון, מחלחלת בי התחושה שיש במלון ציפיות שגויות ממני לטפל בה, כי גם אני מקולף. כדי לאמת את החשדות שלי, פונה אלי מנהל המלון ושואל אם אוכל להצטרף אליו לביקור בחדרה של המקולפת.
אני מצטרף למנהל המלון. הסיפור שלה הוא מוזר למדי.
שמה ג'ינרבה Ginerva (באיטלקית 'הפנטום הלבנה') והיא מאיטליה. במבט קצר, כמו שהיא שרועה שם, יתכן שיש לה מפרט מרשים, אלא שהיא כרגע מיובשת במקצת.
לאחרונה, היא התארסה עם דאריו DARIO מתוך כוונה להתחתן אתו. אבל, בדרך לחתונה יש מחסום רציני. לג'ינרבה יש חלום שהיא חייבת לממש לפני שהיא מתחתנת עם דאריו. היא קתולית כמובן. היא אומרת שלא תוכל להיות נאמנה לדאריו עד שתממש את החלום שלה.
החלום שלה הוא להיות עם כמה ניגרים מקוריים באותו הזמן. כמובן שזה חלום מוזר ביותר. יחד עם זאת, עם כמות כזו של אנשים על פני כדור הארץ, סביר שתיווצר גם מוטציה כזו. באופן כללי, אני לא רואה כל פסול בחלום של ג'ינרבה, מפני שסביר להניח שרבים מהניגרים המקוריים ישמחו למלא חלק כלשהו בחלום של ג'ינרבה ואם יהיו יותר אנשים מאושרים בסביבה, אז כל כדור הארץ יהיה יותר מאושר. למעט כמובן שג'ינרבה צריכה לבחור את המקוריים בזהירות.
בנוסף, ג'ינרבה שומעת על הקרנבל הנפלא בקאלאבאר וחושבת שזה רעיון טוב להיות חלק מהמסיבה הנפלאה בעולם, ועל הדרך לאתר כמה מקוריים.
תוסיפו לזה, שג'ינרבה רואה בטלוויזיה באיטליה, אזהרות חמורות חוזרות ונשנות, שבקרוב מאוד כל אזור החוף בדרום ניגריה יישטף, אחרי שהקרחונים בקטבים יימסו, כתוצאה מ'משבר האקלים' הנורא, וג'ינרבה מאוד מודאגת ממשבר האקלים.
אי לכך, מחליטה ג'ינרבה להגיע לניגריה מוקדם ככל האפשר, לפני שהקרחונים בקטבים יימסו, אחרת קאלאבאר תהיה מתחת לפני הים, ויהיה לה יותר קשה למצוא ברנשים מקוריים מתחת לפני הים.
לכן, בכפוף למצב החירום האקלימי, המקולפת מגיעה בגפה לקאלאבאר כדי לממש את חלומה אחת ולתמיד, כדי שתוכל להינשא לדאריו, עם ראש שקט.
השמועות על הגעתה של המקולפת מתפזרות בג'ונגלים מהר יותר מקצב הטאם-טאם מפני שזה מאוד נדיר שמישהי, כלשהי, בעיקר אם היא מקולפת, תשאל זרים, איזה מלון מומלץ יש בקאלאבאר, וכמה עולה טקסי למלון. שאלות מהסוג הזה מהוות לכולם, כולל למקוריים, אינדיקציה לכך שהשואלת זקוקה להמון המון עזרה.
במקרה באזור של קאלאבאר יש גם לא מעט קלטיסטים cultists, שאוהבים טקסים שונים וגם אחרים, וכולם מקוריים, וגם להם יש חלומות, ואחד מהם זה חלום על מקולפת שתבוא בגפה לקאלאבאר לחפש מקוריים לפני שהקרחונים בקטבים נמסים ומציפים את החוף הדרומי של ניגריה. משבר האקלים.
הצ'יף אומר ש"משבר האקלים" ניראה לו יותר כמו "משבר הבערות".
אז הנה אנחנו, והנה הם, הנה משבר האקלים, והנה ג'ינרבה.
חלק מהקלטיסטים כבר נמצאים בשדה התעופה הבינלאומי של קאלאבאר, בהמתנה למקולפת, וברגע שכף רגלה דורכת על המסלול הם ניגשים לג'ינרבה ומציעים לה לסחוב את המזוודות שלה וכל עזרה שהיא תזדקק לה. ג'ינרבה מתפעלת מקבלת הפנים של המקוריים. זה סימן מאלוהים היא חושבת. אלוהים שלה כמובן. איזה חמודים, כמו שהיא קיוותה. מאדרה מיה! .Madre Mia
ג'ינרבה לא מפרטת את האירועים שהיא עברה בשלושת הימים שהייתה עם הקלטיסטים ואיך בדיוק היא איבדה את האוזן השמאלית שלה. היא רק מציינת שהחלום עבר לה ושהיא מתגעגעת לדאריו.
אחרי מספר דקות היא פונה אלי ומספרת לי שבשלב מסוים היא החליטה לברוח מהמחבוא של הקלטיסטים, בלב הג'ונגל, לפני שהם מפרקים לה את הגוף ליחדות קטנות יותר ופשוטות יותר, כדי שיהיה להם יותר קל לקיים כמה טקסים חשובים. לכן, היא מבטיחה למנהיג הקלטיסטים שהיא רוצה להתחתן אתו, אבל לשם כך היא חייבת לבטל את החתונה עם דאריו ולהודיע לו. זו הדרישה של האלוהים שלה.
מנהיג הקלטיסטים משתכנע ומסכים להביא אותה למלון מטרופוליטן שתוכל להתקשר לדאריו. הוא חותך לה את האוזן השמאלית ומבטיח לה שהיא תקבל את האוזן חזרה כשתחזור. בהתחשב באופציות האחרות שעומדות לרשותה, הסידור הזה נראה לג'ינרבה כסידור הגון, אפילו מוצלח.
מצד שני, היא לא יכלה להסביר מדוע אחד הקלטיסטים חתך לה את הזרת הימנית או למה הוא נתן את הזרת שלה לחתול שלו. חתול כל כך מתוק, היא אומרת.
הכי חשוב, אומרת ג'ינרבה (הפנטום הלבנה), שהיא הצליחה להגיע ממש לפני שכל האזור יישטף על ידי הים כתוצאה מזה שהקרחונים בקטבים יימסו, כמו שהזהירו שוב ושוב בטלוויזיה. אחרת היא לא הייתה יכולה לממש את החלום שלה ולהינשא בשקט לדאריו.
האם אני יכולה להשתמש בטלפון שלך? היא שואלת.
טי אמו דאריו! Ti amo Dario! היא צורחת.
בונה פורטונה מדאם – אני נפרד ממנה.
למטה פוגש אותי צ'יף דאגוגו - מה עם המדאם? הוא שואל.
ובכן – אני אומר לו – המדאם הזו היא כנראה המקולפת הכי מבולבלת בעולם, ואם אני טועה אז היא יכולה להחזיק בתואר הזה עד שנפגוש מקולפת יותר מבולבלת ממנה.
הכי חשוב לה, שהיא מימשה את החלום שלה, ממש לפני שניגריה נשטפת על ידי הים, כתוצאה מקרחונים ומשבר האקלים, וכל זה. תחשוב על זה צ'יף. תחשוב טוב!