הסכר בקאינג'י
אין כמו ניגריה. במיוחד, אין כמו האנשים בניגריה, ובעיקר איפה שחייתי, שזה בדרום ניגריה, מה שנקרא מדרום לנהר. הכוונה לנהר הניג'ר NIGER ואחיו נהר הבנווה BENUE.
אני אוהב אותם כי הם אוהבי חיים ואוהבי אדם. הם פשוט אנשים טובים ויפים, למרות, שאם אתה לא מבין אותם זה יכול לגרום לאי הבנות, ואם יש משהו שהוא אופייני לאנשים מקולפים OYINBO, אז זה במאה אחוז שהם לא מבינים את האפריקאים בכלל, ואת הניגרים בפרט.
ניגריה היא מדינה במערב אפריקה והמדינה המאוכלסת ביותר ביבשת. כפי הנראה.
מעריכים שאוכלוסייתה מונה כיום מעל 200 מיליון בני אדם. או 150 מיליון. או יותר. או פחות. איש לא יודע באמת כמה תושבים יש בניגריה. מן הסתם, גם איש לא יודע כמה מתים בניגריה. וכמובן שאיש לא יודע ממה מתים, פרט כמובן למספר ארגונים בין לאומיים שמוכרים לכם את מה שמוכרים לכם.
אומרים שבערך 50% מתושבי ניגריה הם מוסלמים, 50% נוצרים ו 100% עובדי אלילים פגאניים שונים ורוחות וג'וג'ו. ברור שרובם מאוד דתיים, וחלקם אוחז ביותר מדת אחת. למשל גם מוסלמי וגם נוצרי. לשם בטחון. הם לא פראיירים.
בניגריה יש מאות עמים, אשר מדברים בקרוב ל 300 שפות שונות וניבים שונים, אבל רובם מצקצקים באנגלית רצוצה הנקראת "פיג'ין אינגליש", שזו הכלאה נהדרת בין כמה שפות, ותנועות ידיים, וכל מיני היגויים בעלי משמעות.
ניגריה מחולקת ל 36 מדינות פלוס מדינה אחת מסביב לבירה אבוג'ה.
גבולותיה הנוכחיים של ניגריה הם תוצאה של החלטה של מדינות אירופה בוועידת ברלין, שנערכה בסביבות 1884, ובה נמסר שטחה של ניגריה לשליטת בריטניה, תוך צירוף אזורים שונים, ללא כל הגיון או הבנה של העמים ששוכנים באזור. ובכלל את מי זה מעניין באירופה, מה העמים של ניגריה רוצים ואם בכלל יש בניגריה עמים, או רק "שבטים."
נהר הניג'ר הוא השלישי בגודלו באפריקה ומספר 13 בעולם. הרבה מים זורמים בניג'ר. הנהר מהווה מקור חיים לחברים ולחברות שנמצאים באזור הנהר ומשפיע על כל ניגריה.
הסכר בקאינג'י Kainji Dam הוא סכר ענק שבנו האיטלקים על נהר הניג'ר. הסכר יצר אגם באורך של 135 קילומטר ורוחב של 30 קילומטר. תושבי הסביבה מאושרים שהאגם, שהאיטלקים יצרו, נותן השקיה, חקלאות, דגה, ואפילו מייצר חשמל, מה שמדהים את התושבים בסביבה.
כשהייתי שם, הסכר לא ייצר חשמל. קרה שם משהו.
ליווה אותנו צעיר, משכיל, בן עם הנופה NUPE בשם באלוקוקו BALUKUKU, שפירושו שומר היונים. הוא מספר את הסיפור הבא, וזה סיפור מעניין מאוד, גם אם לא הכול קרה באמת. הוא לוקח סיפור קצת ארוך ומתיש ועושה אותו קצת יותר ארוך וקצת יותר מתיש.
הנופה זה עם, של בערך 5 מיליון מוסלמים, שמרוכזים באזור של מדינת ניג'ר, שהיא אחת מ 36 המדינות בניגריה.
כיוון שסכר הקאינג'י ממוקם במדינת ניג'ר, לא פלא שבאלוקוקו הוא מעם הנופה, למרות שסביב האגם יש עוד עמים כמו למשל שבטי צובדי, צישינגיני, ציקימבה, לופה, וקישינגיני, (Lopa; Tsikimba; Tsishingini; Tsuvadi; Cishingini) שמהווים פסיפס אנושי מרשים למדי, וכולם נהנים מהסכר שהאיטלקים תיכננו ובנו.
אז האיטלקים בנו את הסכר לפני שנים, ואחר כך ניהלו את הסכר, כיוון שממשלת ניגריה חשבה שעדיף שהאיטלקים ינהלו את הסכר כי אחרת היה קורה אחת משתי אפשרויות. או שלא בטוח שיהיה חשמל, או שבטוח שלא יהיה חשמל.
המנהל הבכיר מטעם משרד האנרגיה הפדרלי הוא מהנדס בשם אידוגבו IDOGBO שהוא מהנדס טוב מאיבאדאן, שעובד עם האיטלקים כבר 6 שנים. הוא מעם היורובה YORUBA.
אידוגבו מסתובב באתר הסכר במעמד של בעל-הבית ומבשל תוכניות השתלטות על ניהול הסכר. באלוקוקו אומר שאידוגבו הוא פטריוט ניגרי, שלא רואה סיבה הגיונית מדוע מהנדס ניגרי, כמו אידוגבו עצמו למשל, לא יכול לנהל את התפעול של הסכר. מה זה, רק האיטלקים יכולים?!
באלוקוקו לא חושב שרק האיטלקים יכולים, אבל הוא משוכנע שאידוגבו בוודאות לא יכול לנהל פרויקט כזה, או לנהל פרויקט כלשהו, ואני סומך על באלוקוקו.
באלוקוקו הוא מהנדס מכונות עם ניסיון בתחום המים. הוא בערך 180 ס"מ, ויכול להרשים מגוון רחב של תושבים, כולל תושבים מעמים אחרים, ואפילו מעם היורובה. האנגלית שלו משובחת והוא בוחר להתנסח בזהירות רבה.
הוא חושד באידוגבו שהוא מבשל משהו עם כבוד השר. שר האנרגיה הפדרלי, האחראי על הסכר.
יחד עם זאת, באלוקוקו הוא בן עם הנופה, וזה כבר מעמיד אותו כמי שאוהב להתלונן, משום שלהתלונן זה תחביב פופולארי בקרב בני הנופה. הם משתדלים להתלונן על כל דבר שמתאפשר כמו על מזג האויר, או על מצב הרכב, או על הבעיות שהנשים שלהם עושות להם, או אפילו על זה שאין להם מספיק כסף. במיוחד על זה שאין להם מספיק כסף.
אני מכיר אישית מספר תושבים שמשתייכים לעם הנופה וכל אחד מהם נהג להתלונן בהזדמנות זו או אחרת שאין לו מספיק ניירות או כל מטבע אחר, ממש כמו כל החברים והחברות האחרים שעל פני כדור הארץ. כולל אידוגבו.
אידוגבו פונה לשר האנרגיה הפדרלי בשפה שבאלוקוקו לא מבין, אבל את תוכנה הוא יכול לשער. אידוגבו וכבוד השר, שניהם מעם היורובה, והם מדברים ביניהם, כעניין שבשגרה, בשפת היורובה.
אידוגבו מנסה לשכנע את השר לבוא לבקר בסכר הקאינג'י כדי להדגים לכבוד השר את היכולות שלו לעשות את כל מה שעושים האיטלקים, ואפילו יותר טוב מהם, כיוון שבפועל, ממילא הוא עצמו זה שמנהל את העניינים בסכר.
אידוגבו אומר לכבוד השר שהוא שולט בלוחות הבקרה של הסכר, ממש כמו שהכתבנית של כבוד השר מפעילה את מכונת הכתיבה, על עיוור, ואפילו בלי להסתכל על המקשים והכפתורים. הטיעון הזה מרשים את כבוד השר. טיעון כזה, אולי לא מרשים אף אחד מהקוראים, אבל בניגריה יש לו משמעות, כיוון שאם אידוגבו אכן יכול לשלוט בלוח הבקרה, בלי להסתכל על הכפתורים, אז אולי יש לו תמיכה מסוימת מהג'וג'ו, ובזה כבוד השר לא יכול לזלזל.
וכך ,אחרי כמה נדנודים מצד אידוגבו, מחליט כבוד השר לבוא.
ביקור השר הוא אירוע יוצא דופן והיסטורי בקנה מידה תנכי. אידוגבו ועוזרי השר דואגים שכל המכובדים מכפרי הסביבה וכל הצ'יפים יבואו כדי לקבל את פניו של כבוד השר. אלפים, ואולי יותר, מתושבי הסביבה מתקבצים על הגדר מסביב לשטח הטקס, כדי להתבונן בתופעה. שטח הטקס זו פיסת קרקע מאובקת, כאשר בצידי המתחם הקימו אוהל גדול, ועל אדמת האוהל שמו שטיחים, כמו בארמון, כך כולם מדמיינים.
בצידי האוהל התקינו מאווררים גדולים, כי חם מאוד ולח, וכמובן שמו רמקולים ענקיים בעוצמה מחרישת אוזניים. הטקס מרשים ביותר וכולל ריקודים, ולהקה שמנגנת על תופים מסורתיים, שמשמיעה תיפופים ושירה אופיינית לאזור. כולם מתכנסים ומחכים יותר משלוש שעות לשיירת המכוניות של השר.
כל שר חייב לוודא שכמה שיותר תושבים ימתינו לו, וכמה שיותר זמן. ככל שממתינים יותר זמן לכבוד השר, זה מעיד על מעמדו הרם של כבוד השר ונותן לו תחושה של סיפוק.
כששיירת המכוניות של השר מתקרבת, ההתרגשות מגיעה לשיאה. שיירת השר כוללת 74 כלי רכב שרובם בצבע שחור, עם חלונות כהים, ומי שיבדוק יגלה בקלות שברובם יושב רק נהג, וגם זה לא בטוח.
הסיבה לגודל השיירה קשורה גם היא מן הסתם למעמדו של כבוד השר. שר פדראלי בכלל ושר האנרגיה בפרט לא יכול להרשות לעצמו לבוא רק עם 3 רכבים, כיוון שזה מעליב ומשדר חוסר כבוד, אפילו שאין כל צורך ביותר מרכב אחד עם ליווי של רכב בטחון.
תוסיפו לזה, ששר העבודה הפדראלי, שבוע קודם לכן, הגיע לביקור באילורין ILORIN עם 72 רכבים, וזה כבר מעמיד את מספר הרכבים בשיירה של כבוד שר האנרגיה על לא פחות מ 73. הרי ברור לכל האזרחים באזור, ששר האנרגיה לא יכול להרשות לעצמו פחות רכבים בשיירה שלו, מהרכבים בשיירה של שר העבודה, ומה עוד ששר העבודה הוא מעם ההאוסה HAUSA, שמבקר בעיר של עם היורובה. העם של כבוד שר האנרגיה.
כך או כך, את השיירה מובילים 6 אופנועים רועשים, ומספר מכוניות עם חיילים, שצופרות עם צ'אקאלאקה, שזה סירנות שעושות רעש נורא, שמבהיל את האזרחים באזור, ויכול לעורר גם את המתים לחיים, כך שאם במקרה מישהו מתעורר לחיים, הוא מת על המקום מרוב בהלה.
ברור איפה שאידוגבו נרגש מהמעמד ומהכבוד הרב. אידוגבו, ומכובדים נוספים, מתקבצים ליד רכבו של כבוד השר, ומשתחווים לו לאות הערכה, כבוד וברכה. אידוגבו עצמו קד קידה עמוקה במיוחד ולמעשה הוא משתטח על האדמה, תוך שהוא מפטיר ברכות לרוב, ובעיקר עד כמה שהוא מאושר לראות את כבוד השר.
מתוך כל הרעש, ההמולה והאבק, יוצאת קבוצה של כ 50 צ'יפים ומכובדים, כאלה ואחרים, כשאידוגבו מוביל את השר ופמלייתו אל עבר חדרי הבקרה. אין איטלקים בשטח, כיוון שאידוגבו הודיע להם שזה עניין פנימי פוליטי ניגרי, והאיטלקים לא מעוניינים להיות מעורבים בפוליטיקה של ניגריה, ואפילו לא בפוליטיקה של איטליה.
אידוגבו הוא איש גדול ממדים והוא מוביל את פמליית השר בבטחה, תוך שהוא מנפנף עם ידיו למעלה ולמטה ולצדדים, כדי לשפר את הדרמה, כי לתנועות הידיים יש משמעות משלהן.
הפעם הוא לא יכול לפשל. זו הזדמנות חייו, כיוון שאם הוא מצליח לשכנע את כבוד השר, הוא מקבל לידיו כוח עצום. אדם כמו אידוגבו, בתפקיד שבו הוא אחראי על הפקת חשמל מהסכר, וחלוקתו לאזורים שונים, זה פשוט מעמד אפי.
הייצור ואספקת החשמל בניגריה נמוך בהרבה מהדרישה, מה שהופך את ניגריה לקליינט חשוב ליצרני הגנרטורים. כיוון שאין מספיק חשמל בניגריה לכל הדורשים. המצב הוא, שאזור מסוים מקבל חשמל שעתיים ביום, ואזור אחר ארבע שעות ביום, ויש אזורים שלא מקבלים בכלל. אידוגבו חולם להתלבש על השלטר הזה.
צריך להבין, שמי שאחראי על חלוקת החשמל לאזורים השונים, זוכה לכבוד גדול במיוחד, וכל אחד מברך אותו בקידה גדולה, ואפילו בהתרפסות על הקרקע, תוך שחלק מהם ינשקו את נעליו במרץ רב. הוא זוכה להרבה ניירות (NAIRA זה המטבע הניגרי), דולרים וגם הרבה קרובי משפחה, חברים וחברות. נציגים של כל הכפרים והעיירות, דואגים שהאחראי על חלוקת החשמל יהיה מרוצה מאוד מאוד מאוד, וידאג שיהיה להם חשמל, כמובן על חשבון האחרים, כי אין מספיק לכולם.
אי לכך הם נוקטים במהלכי שיווק יצירתיים. לפעמים שולחים למנהל עז, וכמה תירסים, ואננס ופקעות של קסבה, כדי לרצות אותו. אם זה לא עוזר, מביאים לו צעירה, שתשכנע את המנהל, בעזרת מאמצי שכנוע שונים ופשוטים, שידאג שמחר יהיה להם חשמל באזור, כי יש אירוע חשוב. כמובן שכל יום יש אירוע חשוב, כי תמיד צריך חשמל.
אידוגבו מכיר את השיטה המסורתית הזו היטב, ויודע מה מצפה לו אם יזכה בתפקיד. העיקר שהשר יחליט שהאיטלקים יחזרו לאיטליה. וכול המחשבות הללו מתרוצצות לאידוגבו בראש, בשעה שהוא מוביל את הפמליה לכיוון חדרי הבקרה. הוא חייב להפגין שליטה מלאה בלוחות הבקרה, ממש כמו שהמזכירה של השר מפגינה שליטה בהדפסה. על עיוור. הוא לא יכול להרשות לעצמו פחות מזה. אם יסתכל על לוח הבקרה, כבוד השר עוד עלול לחשוד בו שהוא לא ממש שולט בלחצנים ובלוחות הבקרה.
וכך ניגש אידוגבו ללוחות הבקרה, ומתחיל להסביר לכבוד השר איך פועל הסכר, וכל מיני דברים אחרים, וכבוד השר מאזין לאידוגבו ואומר לו כן, הן, ושוב כן ומהנהן בראשו, שזה סימן שכבוד השר כאילו מאזין לאידוגבו, שזה ממילא תופעה נדירה ביותר, כיוון שכבוד השר לא נוטה להאזין לאף אחד, ובמיוחד לא כשמסבירים לו משהו.
אידוגבו מתחיל להדגים לכבוד השר את השליטה המדהימה שלו, ותוך שהוא מביט בשר, הוא לוחץ על כפתור כזה, ולחצן אחר, ומתרברב ביכולתו ההנדסית, והשר בוחן בצדדים לראות אם גם האחרים מתפעלים מהיכולות של אידוגבו בלחיצה על כפתורים, כשלפתע נשמע צפצוף חד, ואחריו רעש מחריד, ואחריו רעידת אדמה. כן.
הפמליה נסה בבעתה החוצה. הצ'יפים נופלים וקמים ומתפללים לכל מה שאפשר, ושומרי הראש של כבוד השר שולפים אקדחים.
מן הסתם, אידוגבו פתח את הסכר. גל עצום של מים שוטף כל מה שעומד בדרך. 60 כפרים נשטפים בלי להשאיר מזכרת, ואף אחד לא יודע כמה אנשים נקברים בבוץ של אידוגבו. ומי בכלל סופר?
אידוגבו טוען בפני השר, שהאיטלקים בטח שמו שם את הכפתור הלא נכון. האיטלקים האלה.
וזה סוף הסיפור, למעט כמובן שמספר שבועות מאוחר יותר, אחרי שהוא מתאושש מהחוויה שעבר בקאינג'י, באלוקוקו מספר לי, שכבוד השר החליט לשלוח את האיטלקים לאיטליה והיו לו שתי סיבות. סיבה אחת, שאידוגבו אמר לו שהאיטלקים שמו שם את הכפתור הלא נכון, והסיבה השנייה, שהאיטלקים באו מאיטליה וזה רק סביר להניח, שהם יעדיפו לחזור דווקא לשם.
כבוד השר כמובן יודע שסיפור "הכפתור הלא הנכון," זה קשקוש של אידוגבו, אלא, שאידוגבו הבטיח לכבוד השר, שאם הוא ישלח את האיטלקים לאיטליה, או לכל מקום אחר, עד כמה שזה נוגע לאידוגבו, אז הוא ידאג שהכפר של כבוד השר, יקבל חשמל כל יום לפחות עשר שעות, מבלי שהכפר יצטרך לשלוח לאידוגבו עז וכמה תירסים ואננס ופקעות של קסבה, ובכל מקרה, הכפר של כבוד השר, בוודאי לא יאלץ לשלוח צעירה, שתסביר לאידוגבו מה החשיבות של החשמל לכפר.