רדיו ללא רעשים
אדהדג'י (ADEDEJI) אומר שהמצאות ופיתוחים של טכנולוגיות חדשות זה המנוע העיקרי, והטריגר המשמעותי ביותר, להתפתחויות השונות של הציוויליזציה. של האנושות.
כל שאר ההתפתחויות בתחומים השונים, אלו תהליכים שנובעים מההתפתחות הטכנולוגית כמו שינויים כלכליים, פוליטיים, חברתיים, תרבותיים, צבאיים וכדומה.
למשל המצאות כמו, פיתוח מכונות הדפוס, החשמל, תרופות, המנועים, ולאחרונה "הטלפון הנייד" או כמו שיותר נכון להתייחס אליו, המחשב הזעיר.
ניגריה לא שונה משאר העולם. זה מה שאדהדג'י אומר.
באותה תקופה, לא היו לתושבי ניגריה אמצעים לדעת מה קורה מסביב לעולם, או אפילו לא מה קורה בניגריה. הטכנולוגיה שנתנה לתושבים בניגריה אפשרות להתעדכן במה שקורה, הייתה הרדיו טרנזיסטור, על סוללות. הרדיו טרנזיסטור קלט בגלים קצרים תחנות רדיו ממקומות שונים בעולם, וכך אנשים יכלו לשמוע מוזיקה, שידורי ספורט, וחדשות מניגריה ומהעולם.
הטרנזיסטור היה קופסא קטנה, שפעלה עם סוללות, ובתוך קופסת הקסם הזו, היו מלא חוטים וכל מיני פריטים מחוברים, והחברים והחברות יכלו לקלוט בעזרתו, תחנות רדיו ששידרו ממקומות שונים בעולם.
לרוע המזל, בניגריה היו לטרנזיסטורים הרבה הפרעות ורעשים, והיה קשה לשמוע תחנות רדיו כמו הבי.בי.סי או תחנות עם מוזיקה. הרעשים היו יותר מדי.
אדהדג'י מביא לי עיתון ניגרי שעוסק בפיתוחים הטכנולוגיים החדשים בניגריה, ובעולם, וקצת על מדע.
הוא מצביע על מאמר בעיתון שבישר על המצאה חשובה ביותר. יזם וממציא בשם אמאנדי איבורו Amandi Iboro, מאוקיטיפופה Okitipupa, שזה מקום כלשהו בדרום ניגריה, פיתח ובנה רדיו ללא רעשים.
להמצאה כזו חשיבות עליונה, כיוון שתושבים בניגריה מנסים פה ושם לדלות ידיעות כאלו ואחרות מהנעשה בעולם והדרך היחידה לדלות ידיעות כאלו, היו הטרנזיסטורים עם הגלים הקצרים והרועשים.
יש מדור בעיתון שעוסק בטלוויזיה, במוזיקה ורדיו והוא מדור מעניין ביותר.
למשל, הוא שואל האם יש קשר, בין מוזיקה רועשת וצעירים. או אם יש קשר בין מוזיקה שקטה ומבוגרים, ואם כן מה הקשר. נושא מעניין בפני עצמו.
ועוד, המדור בעיתון שואל, אם אנחנו מתוכנתים גנטית להנות מקטע מוזיקלי כזה או אחר. כמובן שיש לנו העדפות שמושפעות מהילדות, התרבות שבה גדלנו, והחוויות שצברנו, אבל בטוח שיש עוד משהו.
המאמר טוען שיש מוזיקה, או צלילים, שרוב התושבים לא ירצו לשמוע, כמו למשל לחישה או שריקה (HISSING) של נחש. וזה מראה שיש איזה מכנה משותף, בעניין צלילים, לכל התושבים על פני כדור הארץ.
אז גם אם נתחשב ברקע השונה או המשותף של אנשים שונים, יש איזה בסיס משותף לטעם המוזיקלי של בני אדם. אם יש צלילים שאף אחד לא אוהב, מן הסתם, יש צלילים ,או הרמוניות, שכולם אוהבים, או שצורמות לכולם. המאמר שואל - איך מוכיחים את הטיעון הזה?
המדור בעיתון מציע ניסוי בו ייקחו חלק תושבים עם רקע דומה, וישמיעו להם מספר פעמים 5 קטעי מוזיקה לא פופולאריים וקטע אחד פופולארי. משהו כמו סונטה לאור ירח של בטהובן.
יש סבירות טובה שרובם יבחרו בסונטה היפה. המאמר תוהה למה זה. מדוע אנשים ששומעים 5 קטעי מוזיקה בפעם הראשונה מעדיפים קטע מסוים. האם זה גנטי? האם זה קשור להישרדות שלנו בטבע?
יש בטבע צלילים שאנחנו אוהבים, ויש צלילים שלא. ציוץ של ציפורים מסוימות, יכול להיות רמז לאוכל או מים. וכך עוסק המאמר בנושאים מעניינים. וזה בהחלט נשמע נושא מעניין למחקר.
כך או אחרת זה עיתון רציני שמיועד לתושבים אינטליגנטים. וככל שאנשים יותר אינטליגנטים, הם יותר סקרנים.
המאמר הראשי באותו הבוקר, זה שבגללו אדהדג'י טרח להביא לי את העיתון, עוסק בטכנולוגיה שפיתח אמאנדי איבורו.
איך אמאנדי איבורו, אחרי מחקר מושקע, הצליח לפתח טכנולוגיה מתקדמת הרבה יותר מהטכנולוגיה של המקולפים OYINBO מאירופה, אשר מאפשרת לתושבים של ניגריה, לרכוש רדיו גלים קצרצרים ללא רעשים. וזו אכן ידיעה מרעישה בהחלט.
במאמר מסביר אמאנדי איבורו כיצד הוא מצליח לבנות את הרדיו מירקות ופירות, בעיקר בצל סגול וקאסאבה CASSAVA.
הכתב מבקש מאמאנדי איבורו להדגים לו איך עובד הרדיו, נקי מרעשים.
אמאנדי איבורו שואל את הכתב, אם יש לו העדפה לתחנת רדיו מסוימת.
הכתב מציע את הבי.בי.סי.
אז אמאנדי איבורו אומר לו כך – תראה אוגה (OGAH – אדוני), כרגע, אי אפשר לקלוט תחנות רדיו עם הרדיו הזה, בינתיים פתרתי את בעיית הרעשים. כרגע אני עובד על קליטת תחנות הרדיו. אבל אם אתה כל כך רוצה לשמוע את הבי.בי.סי., תנסה להוסיף בננה וחתיכת קוקונאטס. במיוחד קוקונאטס!