top of page

שיטת ההשתנה

 

תמיד כשאני מגיע לרקריאשן קלאב Recreation Club באיבאדאן Ibadan אני פוגש את ידידי אלהאג'י באלוגון אג'אנלאקוקוAlhaji Balogun Ajanlakoko. אלהאג'י הוא אחד מאותם אנשים שאני תמיד שמח ללמוד מהם משהו מעניין. למעשה, כשאני שואל אותו שאלה הוא בדרך כלל עונה על שאלות נוספות שלא שאלתי כלל.

 

כבר זמן מה שאני תוהה לעצמי לגבי שיטת ההשתנה הנהוגה באזור. מדי פעם, בזמן שאני נוסע לאורכה ורוחבה של איבאדאן, אני שם לב שיש גברים שמתכופפים נמוך מאוד או כורעים ברכיים כדי להשתין. מצד שני, אני רואה נשים שנעמדות בנון שלנטיות, מפסקות רגליים ומשתינות. בלי להירטב! שיטת ההשתנה הזו מסקרנת אותי, כיוון שבמקום שממנו אני בא, זה הפוך – גברים משתינים בעמידה ונשים בישיבה.

 

אני מספר לאלהאג'י אג'אנלאקוקו על שיטת ההשתנה ששמתי לב אליה באיבאדאן ושואל אותו מה ההיגיון מאחוריה. באותו הזמן כבר הבנתי שחייב להיות היגיון מאחורי שיטת ההשתנה הזו. או לא. וגם למדתי שבדרך כלל, כשמבינים את השיטות השונות הנהוגות בניגריה, הן לרוב הגיוניות יותר ונכונות יותר מהשיטות של המקולפים. או שלא.

 

אלהאג'י אג'אנלאקוקו נראה כמי שממתין בהתלהבות לשאלות מהסוג הזה והוא קופץ מייד ומשחרר הצהרה חשובה מאוד – האויינבו לא יודעים להשתין כמו שצריך. ואז אלהאג'י מסביר: "מי שלא מכבד את רוחו של הג'וג'וJuju , סופו שהג'וג'ו ירדוף אותו. הג'וג'ו נמצא בכל מקום ובכל רגע, וחייבים להיזהר שלא בטעות נשתין על הג'וג'ו, כיוון שזה יכול לעלות לנו ביוקר. אי לכך, בכל פעם שגבר ניגרי רוצה לברך את "חברו טוב ביותר", אם יש לו קצת כבוד כלפי הג'וג'ו הוא יורד הכי נמוך שהוא יכול, כדי לצמצם את הסיכוי שהג'וג'ו יירטב, חס וחלילה." אלהאג'י אג'אנלאקוקו אומר: "חייבים להיזהר בכבודו של הג'וג'ו."

 

עכשיו, כשאני מבין למה הגברים משתינים בישיבה, ואני מצדיק לחלוטין את ההיגיון מאחורי השיטה, אני שואל את אלהאג'י אג'אנלאקוקו מה לגבי הנשים, מדוע הן משתינות בעמידה?

 

"נשים שונות לחלוטין מגברים בכל התחומים. רבים לא מבינים עד כמה האישה שונה מהגבר," אומר אלהאג'י אג'אנלאקוקו. "אתה יודע, סבתא שלי סיפרה לי פעם את ההיסטוריה של הכפר שלנו. היא סיפרה שלפני זמן רב מאוד, עשרה חברים וחברות בני עשרים, חיפשו מקום חדש להתיישב בו. הם מגיעים לעמק יפה עם נחל שחוצה אותו בדיוק באמצע. מסיבה כלשהי הם מתפצלים לשתי קבוצות – קבוצת הגבר, שכוללת גבר אחד וארבע נשים, וקבוצת האישה, שכוללת אישה אחת וארבעה גברים. שתי הקבוצות מסכימות על חלוקת העמק באופן שווה, וכל קבוצה מתמקמת בצד אחר של הנחל.

 

אתה מצליח לדמיין את המצב?" שואל אותי אלהאג'י אג'אנלאקוקו. "בינתיים כן," אני משיב.

 

"במשך עשרים שנים שתי המשפחות חיות בשלום זו עם זו ומגדלות את הדור הבא, למרות שבקבוצת האישה היו כל הזמן סכסוכים ומריבות בין הגברים. לכל אישה נולדים עשרה ילדים, חמש בנות וחמישה בנים. אחרי עשרים שנים המצב הוא כזה: קבוצת הגבר כוללת 21 גברים ו-24 נשים, יחד 45 אנשים. קבוצת האישה כוללת שש נשים ותשעה גברים, יחד 15 אנשים.

 

יום אחד, כמו שזה קורה לפעמים, הבכור מקבוצת הגבר פוגש את הבכור מקבוצת האישה ואומר לו שצריך לעדכן את ההסדר של ההורים, כיוון שקבוצת הגבר עכשיו גדולה יותר. מה שנכון נכון והוא צודק.

 

עונה לו הבכור מקבוצת האישה, שזה לא מקובל עליו. ההורים שלנו הסכימו על הסדר, והסכם צריך לכבד. מה שנכון נכון, גם הוא צודק.

 

בסופו של דבר, כששתי קבוצות מאמינות בצדקתן ולא מוכנות להתפשר, פורצת מלחמה. במלחמה הזו מנצחת קבוצת הגבר בקלות. פשוט מאוד, קבוצת הגבר גדולה פי שלושה מקבוצת האישה. אלהאג'י אג'אנלאקוקו אומר, שלפי סבתא שלו בכפר שלהם ובכל המקומות מסביב, היכן שחיים אנשים, ידוע שלמשפחה של גבר עם כמה נשים, יש סיכוי טוב יותר לשרוד ולהצליח.

 

הוא אומר, שסבתא שלו אמרה לו שמונוגמיה זו שיטה לא טבעית לאנשים כמונו ובגלל זה המונוגמיה נכשלת אצל המקולפים. "תקרא בספר הספרים," מציע לי אלהאג'י אג'אנלאקוקו, "מי שהיה לו כוח ועמדה לא היה מונוגמי בלי לציין שמות, כדי לא להביך אף אחד. ברור שחלק מעדיפים לחיות עם אישה אחת, וזה בסדר גמור אם זה איך שהם בוחרים לחיות. רעיון המונוגמיה הוא יחסית חדש למדי, ובא כפי הנראה ממקולפים נוצריים. אחר כך יצאו החרמות בעניין גם אצל יהודים באירופה. לא ברור לי מה הסיבה שגרמה לנוצרים לאמץ מונוגמיה." אומר אלהאג'י אג'אנלאקוקו. דרך אגב, מתוך 2.2 מיליון מינים של בעלי חיים רק מיעוט קטן, ממש בודדים, חיים במונוגמיה בעיקר ציפורים. והציפורים הללו לא זקוקות לשום חוקים כדי לתמוך במונוגמיה, כי אצלן זה באמת טבעי. "זנות לא הייתה קיימת, אם מונוגמיה הייתה טבעית אצל האדם, תחשוב על זה," אומר לי אג'אנלאקוקו, "וגם, תחשוב למה יש כל כך הרבה פרדות אצל המקולפים."

 

הוא מספר לי על מחקר שבדק את הסיבות שגורמות לאנשים לקום באמצע הלילה: 2%  קמים בגלל ירח מלא.

 8% קמים להשתין.

 90% קמים כדי לחזור הביתה.

 

עם זאת, יש אנשים שמעדיפים מונוגמיה וזה בסדר גמור. לפעמים זה עובד ולפעמים לא, אבל טבעי? זה לא!

 

"אל תבין אותי לא נכון," מחדש אלהאג'י אג'אנלאקוקו את ההרצאה, "האישה היא בעצם הסיפור האנושי החשוב יותר. מה עושה הגבר? כמעט כלום. מבלה.

 

האישה חשובה יותר מהגבר. בתקופות קדומות, המנצחים במלחמות הרגו את הגברים והשאירו את הנשים בחיים, כי לאישה יש ערך גבוה וחשוב יותר. בעצם קיום האנושות יש לאישה 95% מניות ולגבר חמישה אחוז. בטבע הנקבות לא נלחמות כדי להשיג זכר, נהפוך הוא, הזכרים נלחמים קשה ולפעמים עד מוות, כדי להרשים ולזכות בתשומת הלב של הנקבות, וזכר אחד יכול להפרות נקבות רבות. מי עושה את כל העבודה הקשה, אם לא האישה?" אומר אלהאג'י אג'אנלאקוקו, "היא סוחבת את התינוקות ברחמה חודשים ארוכים. תוך כדי ההיריון היא עוברת שינויים הורמונליים מורכבים ולפעמים לא שורדת את ההיריון. אחר כך היא עוברת לידה כואבת וקשה שמסכנת את חייה. אחר כך היא מניקה את התינוקות ולא ישנה טוב. אחר כך היא מגדלת ומחנכת את הילדים. למעשה, כל הדור הבא חייב את חייו לאישה. האישה חשובה הרבה יותר מהגבר.

 

אבל למרות חשיבותה, הגברים מתוקף התחרותיות שלהם, מנצלים אותה ולוקחים לעצמם 95% מהמניות. לא הוגן ולא טוב בשביל העולם." אומר אלהאג'י אג'אנלאקוקו.

 

אם יותר נשים ינהלו מדינות וחברות, העולם יהיה במצב טוב יותר, רגוע יותר ועם פחות שנאה.

 

"אלהאג'י," אני אומר לו, "אני באמת מסכים עם כל מילה שלך, אבל מדוע נשים באיבאדאן משתינות בעמידה? ובלי להירטב!"

 

אלהאג'י אג'אנלאקוקו אומר, ששיטת ההשתנה הזו נובעת מכך שהנשים עושות את כל העבודה בכפר. תתאר לך את האישה בכפר – היא קמה מוקדם בבוקר, עם אור ראשון. דבר ראשון היא מעמיסה על הגב את התינוק, כי תמיד יש תינוק. היא עוטפת אותו בפיסת בד ואת קצוות יריעת הבד היא קושרת על השדיים. לוקחת קאלאבאש, מעין קליפה יבשה וקשה של פרי בגודל דלעת, שמשמש ככלי למלא בו מים והולכת לנהר הקרוב או לבאר הקרובה, שנמצאים לפעמים מרחק רב, כדי להביא מים. בנהר היא ממלאת את הקאלאבאש מים.

 

זה כל כך כבד שלפעמים נדרשות שתי נשים לעזור לה לשים את הקאלאבאש הכבד על הראש. עכשיו, כשהקאלאבאש על הראש והתינוק על הגב, נתמך ביריעת בד שלוחצת על החזה, שד אחד הולך אחורה לתינוק, כדי שיהיה בשקט, היא מתחילה לצעוד חזרה לכפר. הצעידה לכפר יכולה לקחת זמן רב, תלוי במרחק מהכפר. בדרך, כשטיפות מים נשפכות עליה מדי פעם, מתעורר בה הצורך להשתין. תנסה פעם ותראה.

 

אלהאג'י אג'אנלאקוקו אומר, שכאשר מתעורר אצלה הצורך להשתין, אין לה כל אפשרות אחרת מלבד לפסק את הרגליים ולהשתין. עם הקאלאבאש על הראש ותינוק על הגב היא נעמדת, פותחת רגליים ומשתינה. שיטה פשוטה, נורמלית וטבעית.

bottom of page