top of page

רדיו ללא רעשים

 

אדהדג'י Adedeji אומר שהמצאות ופיתוחים של טכנולוגיות חדשות זה המנוע העיקרי והטריגר המשמעותי ביותר להתפתחויות השונות של הציוויליזציה ושל האנושות. כל שאר ההתפתחויות בתחומים השונים, הן תהליכים שנובעים מההתפתחות הטכנולוגית, כמו שינויים כלכליים, פוליטיים, חברתיים, תרבותיים, צבאיים וכדומה. למשל, המצאות כמו פיתוח מכונות הדפוס, החשמל, תרופות, המנועים ולאחרונה 'הטלפון הנייד' או כמו שנכון יותר להתייחס אליו, המחשב הזעיר.

 

"ניגריה לא שונה משאר העולם," זה מה שאדהדג'י אומר. באותה תקופה לא היו לתושבי ניגריה אמצעים לדעת מה קורה מסביב לעולם, או אפילו לא מה קורה בניגריה. הטכנולוגיה שנתנה לתושבים בניגריה אפשרות להתעדכן במה שקורה הייתה הרדיו טרנזיסטור שעבד על סוללות. הרדיו טרנזיסטור קלט בגלים קצרים תחנות רדיו ממקומות שונים בעולם, וכך אנשים היו יכולים לשמוע מוזיקה, שידורי ספורט וחדשות מניגריה ומהעולם. הטרנזיסטור היה קופסה קטנה ובתוך קופסת הקסם הזו היו מלא חוטים וכל מיני פריטים מחוברים, והחברים והחברות היו יכולים לקלוט בעזרתו תחנות רדיו ששידרו ממקומות שונים בעולם.

 

לרוע המזל, בניגריה היו לטרנזיסטורים הרבה הפרעות ורעשים, והיה קשה לשמוע תחנות רדיו, כמו הבי־בי־סי או תחנות שמשמיעות מוזיקה. הרעשים היו יותר מדי. אדהדג'י מביא לי עיתון ניגרי שעוסק בפיתוחים הטכנולוגיים החדשים בניגריה, בעולם וקצת על מדע. הוא מצביע על מאמר בעיתון שבישר על המצאה חשובה ביותר.

 

יזם וממציא בשם אמאנדי איבורו Amandi Iboro מאוקיטיפופהOkitipupa , שזה מקום כלשהו בדרום ניגריה, פיתח ובנה רדיו ללא רעשים. להמצאה כזו חשיבות עליונה, כיוון שתושבים בניגריה מנסים פה ושם לדלות ידיעות כאלה ואחרות מהנעשה בעולם, והדרך היחידה לדלות ידיעות כאלה הייתה, כאמור, הטרנזיסטורים עם הגלים הקצרים והרועשים.

 

יש מדור בעיתון שעוסק בטלוויזיה, במוזיקה ורדיו והוא מדור מעניין ביותר. הוא שואל, למשל, האם יש קשר בין מוזיקה רועשת לצעירים או האם יש קשר בין מוזיקה שקטה למבוגרים, ואם כן מה הקשר. נושא מעניין בפני עצמו. עוד המדור בעיתון שואל, אם אנחנו מתוכנתים גנטית ליהנות מקטע מוזיקלי כזה או אחר. מובן שיש לנו העדפות שמושפעות מהילדות, מהתרבות שבה גדלנו ומהחוויות שצברנו, אבל בטוח שיש עוד משהו. המאמר טוען שיש מוזיקה או צלילים, שרוב התושבים לא ירצו לשמוע, כמו לחישה או נשיפה Hissing של נחש. וזה מראה שיש איזה מכנה משותף בעניין הצלילים לכל התושבים על פני כדור הארץ. אז גם אם נתחשב ברקע השונה או המשותף של אנשים שונים, יש איזה בסיס משותף לטעם המוזיקלי של בני אדם. אם יש צלילים שאף אחד לא אוהב, מן הסתם, יש צלילים או הרמוניות שכולם אוהבים או שצורמות לכולם. המאמר שואל – איך מוכיחים את הטיעון הזה?

 

המדור בעיתון מציע ניסוי, שבו ייקחו כמה תושבים מרקע דומה וישמיעו להם כמה פעמים חמישה קטעי מוזיקה לא פופולאריים וקטע אחד פופולארי. משהו כמו סונטה לאור ירח של בטהובן. יש סבירות טובה שרובם יבחרו בסונטה היפה. המאמר תוהה למה זה כך. מדוע אנשים ששומעים חמישה קטעי מוזיקה בפעם הראשונה מעדיפים קטע מסוים. האם זה גנטי? האם זה קשור להישרדות שלנו בטבע? יש בטבע צלילים שאנחנו אוהבים ויש צלילים שלא. ציוץ של ציפורים מסוימות יכול להיות רמז לאוכל או למים. כך עוסק המאמר בנושאים מעניינים וזה בהחלט נשמע נושא מעניין למחקר.

 

כך או אחרת זה עיתון רציני שמיועד לתושבים אינטליגנטים וככל שאנשים אינטליגנטים יותר, הם סקרנים יותר. המאמר הראשי באותו הבוקר, זה שבגללו אדהדג'י טרח להביא לי את העיתון, עוסק בטכנולוגיה שפיתח אמאנדי איבורו ואיך אמאנדי איבורו, אחרי מחקר מושקע, הצליח לפתח טכנולוגיה מתקדמת הרבה יותר מהטכנולוגיה של המקולפים מאירופה, שמאפשרת לתושבים של ניגריה לרכוש רדיו גלים קצרצרים ללא רעשים. וזו אכן ידיעה מרעישה בהחלט.

 

במאמר מסביר אמאנדי איבורו כיצד הוא מצליח לבנות את הרדיו מירקות ופירות, בעיקר בצל סגול וקאסאבהCassava . הכתב מבקש מאמאנדי איבורו להדגים לו איך עובד הרדיו נקי מרעשים. אמאנדי איבורו שואל את הכתב, אם יש לו העדפה לתחנת רדיו מסוימת. הכתב מציע את הבי־בי־סי. אז אמאנדי איבורו אומר לו כך: "תראה אוגה Ogah אדוני, כרגע אי אפשר לקלוט תחנות רדיו עם הרדיו הזה, בינתיים פתרתי את בעיית הרעשים. כרגע אני עובד על קליטת תחנות הרדיו, אבל אם אתה רוצה כל כך לשמוע את הבי־בי־סי, תנסה להוסיף בננה וחתיכת קוקונאטס. במיוחד קוקונאטס!"

bottom of page