top of page

הסכר בקאינג'י

 

אין כמו ניגריה. במיוחד אין כמו האנשים בניגריה, ובעיקר איפה שחייתי בדרום ניגריה. מה שנקרא מדרום לנהר. במילה "נהר" הכוונה היא לנהר הניג'ר  Nigerואחיו, נהר הבנווה Benue.

 

אני אוהב אותם, כי הם אוהבי חיים ואוהבי אדם. הם פשוט אנשים טובים ויפים, למרות שאם אתה לא מבין אותם, זה יכול לגרום אי הבנות, ואם יש משהו אופייני לאנשים מקולפיםOyinbo , שהוא הכינוי שלהם ללבנים, זה שבמאה אחוז הם לא מבינים את האפריקאים בכלל ואת הניגרים בפרט.

 

ניגריה היא מדינה במערב אפריקה, וכפי הנראה המדינה המאוכלסת ביותר ביבשת. מעריכים שאוכלוסייתה מונה כיום מעל מאתיים מיליון בני אדם או 150 מיליון. או יותר. או פחות ... איש לא יודע כמה תושבים חיים באמת בניגריה ומן הסתם גם איש לא יודע כמה מתים בניגריה. וכמובן איש לא יודע ממה מתים, פרט לכמה ארגונים בין לאומיים שמוכרים לכם את מה שמוכרים לכם.

 

אומרים שחמישים אחוז מתושבי ניגריה הם מוסלמים, חמישים אחוז נוצרים ומאה אחוז עובדי אלילים פגאניים שונים, רוחות וג'וג'ו. ברור שרובם דתיים מאוד וחלקם אוחז ביותר מדת אחת, למשל מוסלמית ונוצרית, לשם ביטחון. הם לא פראיירים.

 

בניגריה יש מאות עמים שמדברים קרוב ל-300 שפות שונות וניבים שונים, אבל רובם מצקצקים באנגלית רצוצה הנקראת פיג'ין אינגליש, שזו הכלאה נהדרת בין כמה שפות, תנועות ידיים וכל מיני היגויים בעלי משמעות. ניגריה מחולקת ל-36 מדינות, פלוס מדינה אחת מסביב לבירה אבוג'ה. גבולותיה הנוכחיים של ניגריה הם תוצאה של החלטת מדינות אירופה בוועידת ברלין, שנערכה בסביבות שנת 1884, שבה נמסר שטחה של ניגריה לשליטת בריטניה, תוך צירוף אזורים שונים ללא כל היגיון או הבנה של העמים השוכנים באזור. ובכלל, את מי זה מעניין באירופה מה העמים בניגריה רוצים, ואם בכלל יש בניגריה עמים, או רק "שבטים?"

 

נהר הניג'ר הוא הנהר השלישי בגודלו באפריקה ומספר 13 בעולם. הרבה מים זורמים בניג'ר. הנהר מהווה מקור חיים לחברים ולחברות שנמצאים באזור הנהר ומשפיע על כל ניגריה. הסכר בקאינג'י  Dam Kainjiהוא סכר ענק שבנו האיטלקים על נהר הניג'ר. הסכר יצר אגם באורך של 135 קילומטר ורוחב של שלושים קילומטר. כולם מאושרים מכך, שהאגם שיצרו האיטלקים מאפשר השקיה, חקלאות, דגה ואפילו מייצר חשמל, מה שמדהים את התושבים בסביבה.

 

כשהייתי שם, הסכר לא ייצר חשמל. קרה שם משהו. ליווה אותנו צעיר משכיל בן עם הנופה Nupe בשם באלוקוקו Balukuku שפירושו 'שומר היונים'. הנופה הוא עם של בערך חמישה מיליון מוסלמים המרוכזים באזור של מדינת ניג'ר, שהיא אחת מ-36 המדינות בניגריה. הוא מספר את הסיפור הבא. סיפור מעניין מאוד, גם אם לא הכול קרה באמת. הוא לוקח סיפור קצת ארוך ומתיש, ועושה אותו קצת ארוך יותר וקצת מתיש יותר.

 

כיוון שסכר הקאינג'י ממוקם במדינת ניג'ר, לא פלא שבאלוקוקו הוא מעם הנופה, למרות שסביב האגם יש עמים נוספים, כמו שבטי צובדי, צישינגיני, ציקימבה, לופה, וקישינגיני ;Tsuvadi; Tsishingini; Tsikimba; Lopa; Cishingini;  שמהווים פסיפס אנושי מרשים למדי וכולם נהנים מהסכר שהאיטלקים תכננו ובנו.

 

כמו שכתבתי, האיטלקים בנו את הסכר לפני שנים ואחר כך ניהלו אותו, כיוון שממשלת ניגריה חשבה שעדיף שהאיטלקים ינהלו את הסכר, אחרת הייתה קורית אחת משתי האפשרויות: או שלא בטוח שיהיה חשמל, או שבטוח שלא יהיה חשמל.

 

המנהל הבכיר מטעם משרד האנרגיה הפדרלי הוא מהנדס בשם אידוגבו Idogbo מהנדס טוב מאיבאדאן, מעם היורובה Yoruba, שעובד עם האיטלקים כבר שש שנים. אידוגבו מסתובב באתר הסכר במעמד של בעל הבית ורוקם תוכניות השתלטות על ניהול הסכר. באלוקוקו אומר שאידוגבו הוא פטריוט ניגרי, שלא רואה סיבה הגיונית לכך שמהנדס ניגרי, כמו אידוגבו עצמו למשל, לא יכול לנהל את התפעול של הסכר. מה זה, רק האיטלקים יכולים?!  באלוקוקו לא חושב שרק האיטלקים יכולים, אבל הוא משוכנע שאידוגבו הוא סתם שאקארה  Shakaraשחושב את עצמו, ובוודאות לא יכול לנהל פרויקט כזה או לנהל פרויקט כלשהו, ואני סומך על באלוקוקו.

 

באלוקוקו הוא מהנדס מכונות עם ניסיון בתחום המים. הוא מתנשא לגובה של 180 סנטימטר, ויכול להרשים מגוון רחב של תושבים, כולל תושבים מעמים אחרים ואפילו מעם היורובה. האנגלית שלו משובחת והוא בוחר להתנסח בזהירות רבה. הוא חושד באידוגבו שהוא מבשל משהו עם כבוד השר, שר האנרגיה הפדרלי, האחראי על הסכר.

 

עם זאת, באלוקוקו הוא בן עם הנופה, וזה כבר מסמן אותו כמי שאוהב להתלונן, משום שלהתלונן זה תחביב פופולרי בקרב בני הנופה. הם משתדלים להתלונן על כל דבר שמתאפשר, כמו על מזג האוויר או על מצב הרכב, או על הבעיות שהנשים שלהם עושות להם, או אפילו על זה שאין להם מספיק כסף. במיוחד על זה שאין להם מספיק כסף. אני מכיר אישית כמה תושבים שמשתייכים לעם הנופה וכל אחד מהם נהג להתלונן בהזדמנות זו או אחרת שאין לו מספיק ניירות או כל מטבע אחר, ממש כמו כל החברים והחברות האחרים שעל פני כדור הארץ, כולל אידוגבו.

 

אידוגבו פונה לשר האנרגיה הפדרלי בשפה שבאלוקוקו לא מבין, אבל את תוכן הדברים הוא יכול לשער. אידוגבו וכבוד השר שניהם מעם היורובה והם מדברים ביניהם, כעניין שבשגרה, בשפת היורובה. אידוגבו מנסה לשכנע את השר לבוא לבקר בסכר הקאינג'י, כדי להדגים לכבוד השר את היכולות שלו לעשות את כל מה שעושים האיטלקים, ואפילו טוב יותר מהם, כיוון שבפועל ממילא הוא עצמו זה שמנהל את העניינים בסכר. אידוגבו אומר לכבוד השר שהוא שולט בלוחות הבקרה של הסכר, ממש כמו שהכתבנית של כבוד השר מפעילה את מכונת הכתיבה על עיוור, אפילו בלי להסתכל על המקשים והכפתורים. הטיעון הזה מרשים את כבוד השר. טיעון כזה אולי לא מרשים אף אחד מהקוראים, אבל בניגריה יש לו משמעות, כיוון שאם אידוגבו אכן יכול לשלוט בלוח הבקרה בלי להסתכל על הכפתורים, אז אולי יש לו תמיכה מסוימת מהג'וג'ו, ובזה כבוד השר לא יכול לזלזל. וכך, לאחר כמה נדנודים מצד אידוגבו, מחליט כבוד השר לבוא.

 

ביקור השר הוא אירוע יוצא דופן והיסטורי בקנה מידה תנכי. אידוגבו ועוזרי השר דואגים שכל המכובדים מכפרי הסביבה וכל הצ'יפים יבואו, כדי לקבל את פניו של כבוד השר. אלפים ואולי יותר מתושבי הסביבה מתקבצים על הגדר מסביב לשטח הטקס, כדי להתבונן בתופעה. שטח הטקס זה פיסת קרקע מאובקת, כאשר בצידי המתחם הקימו אוהל גדול ועל אדמת האוהל פרשו שטיחים, כמו בארמון, כך כולם מדמיינים. בצידי האוהל התקינו מאווררים גדולים מפני החום והלחות, וכמובן שמו רמקולים ענקיים בעוצמה מחרישת אוזניים. הטקס מרשים ביותר וכולל ריקודים ולהקה שמנגנת על תופים מסורתיים, שמשמיעה תיפופים ושירה שאופיינית לאזור. כולם מתכנסים ומחכים יותר משלוש שעות לשיירת המכוניות של השר.

 

כל שר חייב לוודא שכמה שיותר תושבים ימתינו לו, וכמה שיותר זמן. ככל שממתינים יותר זמן לכבוד השר, זה מעיד על מעמדו הרם של כבוד השר ונותן לו תחושה של סיפוק. כששיירת המכוניות של השר מתקרבת, ההתרגשות מגיעה לשיאה. שיירת השר כוללת 74 כלי רכב שרובם בצבע שחור, בעלי חלונות כהים, ומי שיבדוק יגלה בקלות שברובם יושב רק נהג וגם זה לא בטוח. מן הסתם, הסיבה לגודל השיירה קשורה גם היא למעמדו של כבוד השר. שר פדראלי בכלל ושר האנרגיה בפרט לא יכול להרשות לעצמו לבוא רק עם שלושה רכבים, כיוון שזה מעליב ומשדר חוסר כבוד, אפילו שאין כל צורך ביותר מרכב אחד עם ליווי של רכב ביטחון. תוסיפו לזה את העובדה ששר העבודה הפדראלי שבוע קודם לכן הגיע לביקור באילורין Ilorin עם 72 רכבים, וזה כבר מעמיד את מספר הרכבים בשיירה של כבוד שר האנרגיה על לא פחות מ-73. הרי ברור לכל האזרחים באזור, ששר האנרגיה לא יכול להרשות לעצמו פחות רכבים בשיירה שלו מהרכבים בשיירה של שר העבודה, ומה עוד ששר העבודה הוא מעם ההאוסה Hausa  שמבקר בעיר של עם היורובה, העם של כבוד שר האנרגיה. כך או כך, את השיירה מובילים שישה אופנועים רועשים וכמה מכוניות שצופרות ועם צ'קלקה ובהן חיילים. הסירנות עושות רעש נורא, שמבהיל את האזרחים באזור ויכול לעורר גם את המתים לחיים, כך שאם במקרה מישהו מתעורר לחיים הוא מת על המקום מרוב בהלה.

 

ברור אפוא שאידוגבו נרגש מהמעמד ומהכבוד הרב. אידוגבו ומכובדים נוספים מתקבצים ליד רכבו של כבוד השר ומשתחווים לו לאות הערכה, כבוד וברכה. אידוגבו עצמו קד קידה עמוקה במיוחד ולמעשה משתטח על האדמה, תוך שהוא מפטיר ברכות לרוב ובעיקר עד כמה הוא מאושר לראות את כבוד השר. מתוך כל הרעש, ההמולה והאבק, יוצאת קבוצה של חמישים צ'יפים ומכובדים כאלה ואחרים, כשאידוגבו מוביל את השר ופמלייתו אל עבר חדרי הבקרה. אין איטלקים בשטח, כיוון שאידוגבו הודיע להם שזה עניין פנימי פוליטי ניגרי, והאיטלקים לא מעוניינים להיות מעורבים בפוליטיקה של ניגריה, ואפילו לא בפוליטיקה של איטליה.

 

אידוגבו, שהיה איש גדול ממדים, הוביל את פמליית השר בבטחה תוך שהוא מנפנף בידיו למעלה, למטה ולצדדים, כדי לשפר את הדרמה. לתנועות הידיים יש משמעות משלהן. הפעם הוא לא יכול לפשל. זו הזדמנות חייו, כיוון שאם הוא יצליח לשכנע את כבוד השר, הוא יקבל לידיו כוח עצום. לאדם כמו אידוגבו, בתפקיד שבו הוא אחראי על הפקת חשמל מהסכר וחלוקתו לאזורים שונים, זה פשוט מעמד אפי. הייצור ואספקת החשמל בניגריה נמוכים בהרבה מהדרישה, מה שהופך את ניגריה ללקוח חשוב ליצרני הגנרטורים, כיוון שאין מספיק חשמל בניגריה לכל הדורשים אותו. המצב שנוצר הוא, שאזור מסוים מקבל חשמל שעתיים ביום, אזור אחר ארבע שעות ביום ויש אזורים שלא מקבלים חשמל בכלל. אידוגבו חולם להתלבש על ה'שלטר' הזה. צריך להבין, שמי שאחראי על חלוקת החשמל לאזורים השונים, זוכה לכבוד גדול במיוחד וכל אחד מברך אותו בקידה גדולה, אפילו בהתרפסות על הקרקע, תוך שחלק מהם ינשקו את נעליו במרץ רב. הוא זוכה להרבה ניירות Naira  (המטבע הניגרי), דולרים וגם להרבה קרובי משפחה, חברים וחברות. נציגים של כל הכפרים והעיירות דואגים שהאחראי על חלוקת החשמל יהיה מרוצה מאוד מאוד מאוד, וידאג שיהיה להם חשמל, כמובן על חשבון האחרים, כי אין מספיק לכולם. אי לכך, הם נוקטים מהלכי שיווק יצירתיים. לפעמים הם שולחים למנהל עז וכמה תירסים, אננס ופקעות של קסבה, כדי לרצות אותו. אם זה לא עוזר, מביאים לו צעירה שתשכנע את המנהל בעזרת מאמצי שכנוע שונים ופשוטים, שידאג שמחר יהיה להם חשמל באזור, כי מתקיים אירוע חשוב. מובן שכל יום יש אירוע חשוב, כי תמיד צריך חשמל.

 

אידוגבו מכיר היטב את השיטה המסורתית הזו, ויודע מה מצפה לו אם יזכה בתפקיד. העיקר שהשר יחליט שהאיטלקים יחזרו לאיטליה. כל המחשבות הללו מתרוצצות לאידוגבו בראש בשעה שהוא מוביל את הפמליה לכיוון חדרי הבקרה. הוא חייב להפגין שליטה מלאה בלוחות הבקרה, ממש כמו שהמזכירה של השר מפגינה שליטה בהקלדה על עיוור. הוא לא יכול להרשות לעצמו פחות מזה. אם יסתכל על לוח הבקרה, כבוד השר עוד עלול לחשוד בו שהוא לא ממש שולט בלחצנים ובלוחות הבקרה. וכך ניגש אידוגבו ללוחות הבקרה ומתחיל להסביר לכבוד השר איך פועל הסכר וכל מיני דברים אחרים, וכבוד השר מאזין לאידוגבו ואומר לו כן, הן, ושוב כן ומהנהן בראשו, שזה סימן שכבוד השר מאזין לכאורה לאידוגבו וזו ממילא תופעה נדירה ביותר, כיוון שכבוד השר לא נוטה להאזין לאף אחד ובמיוחד לא כשמסבירים לו משהו.

 

אידוגבו מתחיל להדגים לכבוד השר את השליטה המדהימה שלו, ותוך שהוא מביט בשר הוא לוחץ על כפתור כזה ולחצן אחר ומתרברב ביכולתו ההנדסית. והשר בוחן את העומדים לצדדיו לראות אם גם הם מתפעלים מהיכולות של אידוגבו בלחיצה על הכפתורים, כשלפתע נשמע צפצוף חד, אחריו רעש מחריד ואחריו רעידת אדמה. כן. הפמליה נסה בבעתה החוצה. הצ'יפים נופלים, קמים ומתפללים לכל מה שאפשר, ושומרי הראש של כבוד השר שולפים אקדחים.

 

מן הסתם, אידוגבו פתח את הסכר. גל עצום של מים שוטף את כל מה שעומד בדרך. שישים כפרים נשטפים בלי להשאיר מזכרת, ואף אחד לא יודע כמה אנשים נקברים בבוץ של אידוגבו, ומי בכלל סופר? אידוגבו טוען בפני השר, שהאיטלקים בטח שמו שם את הכפתור הלא נכון. האיטלקים האלה.

 

וזה סוף הסיפור. למעט כמובן שכמה שבועות מאוחר יותר, אחרי שהוא מתאושש מהחוויה שעבר בקאינג'י, באלוקוקו מספר לי שכבוד השר החליט לשלוח את האיטלקים לאיטליה והיו לו לכך שתי סיבות: סיבה אחת, שאידוגבו אמר לו שהאיטלקים שמו שם את הכפתור הלא נכון. הסיבה השנייה, שהאיטלקים באו מאיטליה וזה רק סביר להניח, שהם יעדיפו לחזור דווקא לשם. כבוד השר כמובן יודע שסיפור "הכפתור הלא הנכון" הוא קשקוש של אידוגבו, אלא שאידוגבו הבטיח לכבוד השר, שאם הוא ישלח את האיטלקים לאיטליה או לכל מקום אחר, עד כמה שזה נוגע לאידוגבו, הוא ידאג שהכפר של כבוד השר יקבל חשמל כל יום לפחות עשר שעות, בלי שהכפר יצטרך לשלוח לאידוגבו עז וכמה תירסים ואננס ופקעות של קסבה. ובכל מקרה, הכפר של כבוד השר בוודאי לא ייאלץ לשלוח צעירה, שתסביר לאידוגבו את החשיבות של החשמל לכפר.

bottom of page