top of page

בר האגדות בקאלאבאר

 

רוב הOyinbo , האנשים המקולפים, כבר טסו הביתה, כיוון שזה הזמן של הכריסטמס, ורוב המקולפים מעדיפים להיות בביתם בזמן הכריסטמס. אפילו אם הם היו מעדיפים להישאר בניגריה, הנשים שלהם מעדיפות שהם יהיו בבית. עדיף. זו השיטה. אבל בשבילי זה היה תמיד הזמן הטוב ביותר להיות בניגריה, ובאופן מיוחד בקאלאבארCalabar , משתי סיבות: הראשונה, בתקופה זו מתקיים הקרנבל המדהים ביופיו בקאלאבאר, המרשים ביותר בעולם. והשנייה, שאני מרגיש בבית בניגריה וגם אני מעדיף להיות בבית בזמן הכריסטמס.

 

שעות ערב מוקדמות במלון מטרופוליטאןMetropolitan  בקאלאבאר, במדינת קרוס ריבר State River Cross בניגריה, וזה זמן טוב לרדת ללובי, לבר פריטיילסBar Fairytales , בר האגדות, לבדוק אם מישהו מהטיפוסים כבר הגיע לקראת הקרנבל. לבר קוראים פריטיילס, משום שלרוב הטיפוסים שבאים לשם ובמיוחד לקראת הקרנבל, יש תמיד סיפורי אגדותFairytales , לספר, אחרי שהם לוגמים יין דקלים wine Palm וויסקי זול. הם באים מכל הכיוונים, כדי לחוות את אחד מהאירועים המרהיבים ביותר בעולם, הקרנבל של קאלאבאר, שמתרחש בזרימה של אנרגיות על פני רחובות העיר לכבוד הכריסטמס. מלון מטרופוליטאן נחשב בעיני כל מי שמכיר את קאלאבאר, למלון שמיועד למבקרים החשובים ביותר. ועכשיו, בדצמבר, יש מלא אנשים חשובים ביותר שמתארחים במלון, שבמשך רוב ימות השנה הוא כמעט ריק. פריטיילס בר נמצא בצד ימין של הלובי וכבר יש בפנים כמה טיפוסים, שמלהגים על דא ועל הא, אבל בעיקר פולטים אוויר חם ולח, והשיח נעשה קולני יותר ככל שהם לוגמים עוד ממה שיש.

 

אני אומר: מוקומ-או Mokom-O שזה משהו כמו ערב טוב באפיק Efik למקרה שמישהו מהטיפוסים שיושבים בבר האגדות הוא מעם האפיק, אחד העמים או שבטים הידועים במדינת קרוס ריבר ושבט קרוב מאוד לשבט האורואןUruan , שרוב אנשיו חיים באקווה איבוםIbom Akwa .

 

הנוכחים, כמה ניגרים ושני יפנים, מתייחסים לכניסתי בתגובות שונות וממשיכים בעניינם. אחד הנוכחים שפגשתי כבר לפני שנה, הוא צ'יף אגולה דאגוגוDagogo Chief Agola , ממדינת באיילסהBayelsa . הוא קופץ לקראתי, כאילו המתין רק לי. תשמע, הוא אומר לי, כרגע גילינו ליד המלון אישה מקולפת Oyinbo פצועה קשה מאוד. נראית מתה לגמרי !kiku patapata מוסיף מישהו בפינה. בלגן! וואהאלה !Big Wahala לקחנו אותה לרופא מקומי כאן בקאלאבאר. כדאי שתלך לראות מה קורה איתה. הם חושבים שרק בגלל שגם אני מקולף, זה אומר שאני מכיר את המקולפת, או שאני והיא קרובי משפחה.

בכל מקרה הסיפור המסתורי הזה מושך את תשומת הלב של כל האורחים במטרופוליטאן ובכל סביבת קאלאבאר, וכולם תוהים איך זה שאישה מקולפת מגיעה ככה סתם לקאלאבאר, ואיך היא נפצעה בצורה קשה כל כך פאטאפאטאה. בוא נקווה שהיא תתאושש במהרה, אני אומר לצ'יף, היא כבר בידיים טובות, מי יודע?

 

כאמור, צ'יף אגולה דאגוגו מגיע ממדינת באיילסה, מעם האיג'וIjaw , האיג'ו מאמינים שהם צאצאים של אחד משבטי ישראל האבודים. הצ'יף הוא אדם משכיל, בעל תואר אקדמי כלשהו מאוניברסיטה כלשהי בלונדון עם דגש חזק על לונדון. השכלתו הגבוהה התאפשרה בזכות המעמד החברתי של משפחתו. אביו היה גנרל בצבא ניגריה, ואחרי ההפיכה הצבאית בשנת 1985 מונה למושל צבאי של מדינת אונדוState Ondo . מובן שעמדה מהסוג הזה מנפקת בלי סוף הזדמנויות, ואביו של אגולה דאגוגו גילח כמה מההזדמנויות הללו לשם ביטחון, מתוך דאגה לעתיד או מסיבה אחרת. וכך, בזמן שצ'יף אגולה דאגוגו מפרט תחנות שונות בהיסטוריה של אביו הוא מתמלא בקוניאק זול, ומוסיף בקבוק של בירה סטאר שהיא בירה מצוינת, אם במקרה אחד השכנים שלכם שואל. נוסף לאלה, יש לו בקבוק קטן של יין דקליםPalm Wine . הנוזלים הללו שהוא לוגם עוזרים לו לפתוח את הלב, את הראש ואת הפה. במיוחד את הפה. הוא מתגלה כאישיות בעלת אינטליגנציה גבוהה מאוד, בינה מעולה. במילים פשוטות, יש לו יכולת הבנה גבוהה של המציאות ושל החיים על פני כדור הארץ. אולי יין הדקלים שהוא לוגם הוא משקה האינטליגנציה.

 

למרות שאגולה דאגוגו הוא בן עם האיג'ו, הוא מגלה סימפתיה רבה לעם האיבו Igbo . הוא מספר ללוגמים בבר הפריטיילס, שאפילו אביו הגנרל לא הבין מדוע היורובה Yoruba ועמים נוספים מהדרום, כמו האיג'ו, האדוEdo , האקוי Ekoy , האיביביוIbibio  או האפיק לא הצטרפו או תמכו באיבו, כדי להקים מדינה עצמאית בדרום. אגולה דאגוגו מתכוון למלחמת האזרחים הנוראית, מלחמת ביאפרה, שהשאירה צלקות בליבם ונשמתם של ניגרים רבים. הוא אומר שהעולם לא יודע את האמת על המלחמה ההיא. מישהו מהפינה צועק לו, שאף אחד לא יודע את האמת על שום דבר. "נכון," מסכים הצ'יף.

 

אחד היפנים פותח את פיו, כפי הנראה לגם מספיק בירה סטאר. הוא מספר שלטבח שלו יש שישה ילדים. בכל יום ראשון אחר הצוהריים מתכנסים הילדים של הטבח ליד החלון של היפני ומציצים דרך החריץ בווילון. החבורה כוללת ילד בן שנתיים, שבקושי מצייץ כמה מילים ובקושי עומד ואז בהפתעה פותח היפני את החלון והחבורה מתנדפת במהירות לכל עבר. אבל הקטן עוד לא יכול לרוץ והיפני נוזף בו: "מה אתה עושה כאן?" עונה לו הילד: "אי-נו-בי-מי" זה לא אני. ילד בן שנתיים וכבר יודע מה להגיד, בלי למצמץ. נא-וואוו!Na-Wowu

 

בהקשר זה, פסיכולוג הילדים מייקל לואיס פיתח מחקר מעניין. יכולתם של ילדים לשקר נבחנה, כדי לקבוע אם הם יכולים לשלוט בהבעות הפנים שלהם, כשהם משקרים. פעוטות בני שלוש הונחו לא להביט בצעצוע רכבת שצופרת, בזמן שהבוחנת עוזבת את החדר. כשנשאלו, רובם הכחישו שהביטו או לא ענו. מה שחשוב, שלא היה הבדל בהבעות הפנים ותנועות גוף בין הפעוטות שרימו, לפעוטות שאמרו אמת. המבחן של מייקל לואיס מאשר שלמען הישרדות, רוב הילדים ירמו בלי למצמץ.

 

אם נאמר לאנשים בפניהם מה שאומרים עליהם מאחורי גבם, האנושות תיהרס – אמר ניטשה.

 

באופן כללי הנוכחים בפריטיילס מהנהנים בהסכמה לכך שאינסטינקטים של הישרדות מדריכים אותנו, ולכן לרמות זה טבעי. לעומת זאת, לומר אמת זו התנהלות שקשורה לחינוך ותרבות.

 

שני האישים שיושבים ליד צ'יף אגולה דאגוגו נראים בפירוש כVIP- וגם הם כאן בשביל הקרנבל. הצ'יף מציג את שני האישים המכובדים: פרופסור אמובי  Amobi  ואדון מאדוקה Ogah Maduka. מישהו מזמין לכל הנוכחים אוקנג אוקום Ukang Ukom ובקבוק קוניאק זול. אני טועם מהבירה סטאר. אוקנג אוקום כולל פלנטיין Plantain  לא מקולף, רגל וראש פרה, מעדן של ממש אצל עם (שבט) האפיק.

 

פרופסור אמובי אומר לאחד היפנים: "אתה חייב לנסות את האוקנג אוקום. אולי תיהנה והחוויה תעבור בשלום. אם לא, עדיף שתמהר לבית חולים". היפני עונה: "תודה רבה, אנחנו לא רעבים"!

 

פרופסור אמובי מלמד היסטוריה באוניברסיטה של לאגוס כבר 36 שנים. הוא כתב שבעה ספרים, שאיש לא קנה מעולם. לפרופסור יש כושר ביטוי מקצועי, והוא נחשב למורה טוב ואיש נחמד. הוא מלמד את אותו הקורס בכל השנים, אבל לפעמים משנה את שם הקורס. חשוב מאוד לגוון. הפרופסור יושב יחף על כורסה נמוכה ומעסה את האצבעות בכפות רגליו, כדי לנקות אותן מפטריות וכיוצא באלה. המנהג הזה משדר לנוכחים, שהפרופסור מעריך מאוד את עצמו ומצפה מאחרים שיכבדו את מעמדו. אם מישהו מהנוכחים בפריטיילס מעדיף להקיא אז שיקיא מחוץ לפריטיילס, כדי למנוע עלבון מיותר מהפרופסור ולהישאר מנומס.

 

אוגה (אדון מכובד) מאדוקה, חברו של הפרופסור, למד גם הוא באוניברסיטת לאגוס יחד עם פרופסור אמובי והם בערך בני אותו גיל. אוגה מאדוקה למד הנדסת מכונות וקיבל ג'וב בחברת היי-טק בלונדון, עם דגש מובהק על לונדון. משם התפתח מאדוקה ב'עולם האמיתי', כמו שהפרופסור קורא למי שמתפתח מחוץ לאקדמיה.

 

לאגולה דאגוגו יש בן בגיל האוניברסיטה, שמתחבט בשאלה מה ללמוד והצ'יף רוצה שבנו יעשה בחירה נכונה ונבונה. אחרי הכול, זו ההחלטה החשובה ביותר בחיים. הצ'יף שואל את הפרופסור מה הוא ממליץ לבן שלו ללמוד, והפרופסור ממליץ לשאול את אוגה מאדוקה. הפרופסור טוען שמאדוקה מבין טוב יותר ממנו, כי מאדוקה התנסה ב'עולם האמיתי' בעוד שהוא, הפרופסור, פשוט חזר על אותו הקורס משנה לשנה ורק שינה את שם הקורס, כדי לגוון.

 

מאדוקה משחרר תשובה ארוכה ומנומקת: "זו ההחלטה החשובה ביותר בחיים ותשפיע על הבן שלך כל חייו. כיוון שהבן שלך צעיר, והוא עדיין 'יודע הכול' הוא בקלות עלול לעשות בחירה שגויה. חשוב שילמד לתואר שיפרנס אותו. שיביא כסף! ואם לא כסף, אז לפחות דולרים. תואר שיש לו דרישה בכל ארצות העולם. זה העיקרון!

 

הרי הבן שלך רוצה לחיות טוב וליהנות, נכון? ברור. כמו כולם.

יש לו סיכוי גבוה יותר ליהנות ולחיות טוב, אם יהיה לו מספיק כסף!

ויש לו סיכוי גבוה יותר להרוויח הרבה כסף, אם יש לו ג'וב טוב!

ויש לו סיכוי גבוה יותר להגיע לג'וב טוב, אם יש דרישה למקצוע שלו, כמו תואר אקדמי, נכון? משהו מתחום הרפואה, או הנדסה, או מחשבים. מדע מעשי. לא סתם איזה תואר אקדמי.

 

העלות של תואר ראשון כוללת מגורים, תחבורה, אוכל ודמי לימוד. לא משנה איזה תואר תלמד, העלות תהיה דומה. מובן שבכל אוניברסיטה העלות של דמי הלימוד שונה. לעומת זאת, 'ערך השוק' של כל תואר אקדמי שונה מאוד מתואר לתואר, והבן שלך חייב לבחור ללמוד לתואר עם ערך שוק גבוה. תואר שיש לו דרישה בשוק העולמי.

 

"אבל," אומר הצ'יף, "הבן שלי שואל אותי: מה משמעות החיים?"

 

"אה-אה!" מגיב מאדוקה, "איפה הוא שמע את זה?"

 

"אולי בכנסייה?" אומר הצ'יף.

 

"זו שאלה לא טובה", אומר מאדוקה, "לשאלה לא טובה מקבלים תשובה לא טובה. אפילו הרבה תשובות לא טובות." זו שאלה ארוגנטית ויהירה של מי שחושב שהוא מושלם כל כך, שזה לא ייתכן שהוא הגיע לעולם ככה סתם ולא ייתכן שהוא ימות ככה סתם. השאלה לא הייתה באה לעולם בלי היוהרה, לכן כדאי לשאול למה אנחנו יהירים, שלא לומר ארוגנטיים. לחיים שלנו יש משמעות, כמו לחיים של דגים ופרות. נולדנו, נחיה ונמות. יהירות יש רק לנו. לחיות בג'ונגל אין יהירות. מה שצריך להיות חשוב לו זה מה המטרה שלו בחיים, מעבר להישרדות, שזה הכי חשוב. והמטרה שלו היא ליהנות ממה שיש. ליהנות לא על חשבון אחרים ולא לגרום סבל לאחרים. זו צריכה להיות המטרה שלו.

 

אבל, אומר הצ'יף למאדוקה, הבן שלי לא יודע מה מעניין אותו. תראה, צ'יף, עונה לו מאדוקה, בשלב זה, מה שמעניין אותו זה חשוב פחות. קודם כול שיהיה לו תואר שיפרנס אותו טוב. אחר כך, כשתהיה פרנסה טובה, הוא יוכל ללמוד כל מה שמעניין אותו. תואר אקדמי הוא מפתח שפותח דלתות להזדמנויות. הבן שלך צריך הזדמנויות טובות. זה הכול.

תחשוב על זה!

 

בכל מקרה, האוניברסיטאות של היום מוזרות קצת. לפעמים לא ברור אם בכלל לומדים שם משהו. ולמרות זאת, מה שחשוב זה שיהיה לו תואר אקדמי נכון. מאדוקה אומר: "העובדה שיש למאן דהו תואר אקדמי, דוקטור או פרופסור, לא מהווה אינדיקציה שמדובר באיש מדע. זה אפילו לא אומר שמדובר באדם אינטליגנט בעל בינה, או תבונה סבירה, או יכולת הבנה של המידע. גם אם הוא שופע דעת והשכלה, צריך בינה (אינטליגנציה), כדי לחבר את הדעת ולהבין את הנתונים והעובדות. ועוד לא דיברנו על החוכמה שבכלל קשורה לטיב ההחלטות שלנו. האם ההחלטות שלנו הובילו אותנו למטרה שהצבנו לעצמנו? הוא מוסיף. כיוון שבתהליך קבלת ההחלטות שלנו מעורבים גם אינסטינקטים, יצרים, רגשות, אמונות, כל אלה יכולים בקלות לגבור על התבונה, על הבינה, על האינטליגנציה ואז ההחלטות שלנו יכולות לצאת לא טוב.

 

זו חוכמה. להשיג את המטרה שהצבנו לעצמנו בחיים. זו חוכמה.

 

יש זילות מופרזת בהענקת התארים האקדמיים הללו. אתה רואה אנשים שמאמינים, שאת העולם ברא אלוהים בשישה ימים או שהנחש ניהל שיחה עם אווה, והם נקראים פרופסורים למשהו ואף אחד לא קם ותוהה. מאדוקה סבור שהגיע הזמן שאוניברסיטאות ינהיגו קורס חובה על "עקרונות המדע". חשוב שסטודנטים יבינו מה זה מדע. במה שונה המדע מתפיסות עולם אחרות. קורס חובה על "עקרונות המדע" יחנך סטודנטים להיות אנשי מדע טובים יותר.

 

מאדוקה מראה לנו את הסמארטפון שלו ואומר: "לסמארטפון יש השפעה עצומה על חייהם של אנשים רבים. זו מהפכה שתוצאותיה עדיין לא ברורות. בעיקר בגלל שהסמארטפון מאפשר גישה קלה למידע רב בכל רגע ומכל מקום. רוב הטכנולוגיות המורכבות והמדהימות שמרכיבות את הסמארטפון וכל מיני אפליקציות, פותחו במחלקות הפיתוח והמחקר של חברות מסחריות מחוץ לאקדמיה! בעבר האקדמיה הובילה, היום היא נגררת... ועדיין התואר האקדמי הנכון חשוב מאוד.

 

פרופסור אמובי מסכים ומוסיף: "חלק מהטכנולוגיות שפותחו בחברות מסחריות, חשובות לא פחות מכל מיני פיתוחים אחרים שעליהם ניתנו פרסי נובל. זה מפליא שוועדת הנובל לא מקדישה יותר תשומת לב לחברות שפיתחו את המכשיר החשוב ביותר מאז המצאת מכונת הדפוס".

 

"הוועדה לפרס נובל היא פוליטית, עזוב אותה," אומר אוגה מאדוקה.

 

הפרופסור אומר שהוא מכיר קולגות רבים שיש להם "הרבה פיקסלים", אבל הם לא יכולים לבנות איתם "תמונה". או במילים אחרות, יש להם הרבה "מידע", אבל הם "לא מבינים" את המידע הזה.

 

צ'יף אגולה דאגוגו מספר לנוכחים שביקר לאחרונה בדרום אפריקה. הוא הופתע לגלות שבנוסף למנדלה היה גם אחד בשם דה-קלרק. שניהם קיבלו פרס נובל לשלום על כך שביטלו את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה והובילו לדמוקרטיה. "לא שמעתי קודם על דה-קלרק הזה," הוא אומר, "למעשה, הוא היה ממש גיבור, הוא הלך נגד האנשים שלו."

 

שני היפנים מקשיבים ולוגמים סטאר. הם שמעו רבות על הקרנבל ושמחים לקראת מחר. שניהם מהנדסים אזרחיים. האחד מטוקיו והשני מהירושימה. צ'יף אגולה דאגוגו אומר, שהשם הירושימה נשמע לו מוכר. "כן," אומר היפני מהירושימה, "העיר שלי הופצצה בפצצת אטום נוראה. 150,000 אזרחים נהרגו. איום ונורא." היפני השני אומר: "שים לב שזה היה אירוע כל כך נורא, שמאז ההפצצה המעצמות חוששות להיכנס למלחמה גרעינית. הקטסטרופה של הירושימה מפחידה את כולם והם נמנעים ממלחמה גרעינית." מעריכים שבמלחמת העולם השנייה נספו בין 65 למאה מיליון איש. מספר עצום. מעניין ש-150,000 האזרחים שנספו בהירושימה, השאירו רושם רב יותר על העולם. צ'יף אגולה דאגוגו חושב על מה שהיפני אומר ותוהה: "זאת אומרת, שהפחד מתוצאות של מלחמה גרעינית, מונע מלחמה גרעינית! הפחד הזה בעצם מאפשר לעולם לשגשג. באופן מוזר החלטתו של טרומן על הפצצת הירושימה הביאה שקט יחסי לעולם. הצ'יף שואל את היפני: "אתה חושב שצריך לתת לטרומן פרס נובל לשלום?" היפני לא נבוך, "אולי בדיעבד ראוי לחשוב על זה. אני לא יודע." נראה לי שהאלכוהול בפריטיילס מתעתע בכולם.

 

למרות הזמן והאלכוהול, צ'יף אגולה דאגוגו רק מתחמם. מחר האנשים היפים והנהדרים של מדינת קרוס ריבר יצעדו ברחובות העיר קאלאבאר בתצוגה מהממת של קצב, תלבושות, צבעים, מוזיקה, ריקודים ואנרגיה שרק בניגריה אפשר למצוא. זה הפסד של העולם כולו שלא שמע על הקרנבל המדהים הזה. אם יש בכלל דבר כזה 'יופי' - זה הקרנבל. במדינת קרוס ריבר לבדה יש בערך שלושים קבוצות אתניות שונות בעלות שפות, ניבים ותרבויות שונות, בהן האגבוAgbo , האפיק, באהומונו Bahumono, אבאיוןAbayon , אניימהAnyima , איילהIyala , יאלה  Yalla , בובהMbube , במבהMbembe , אטונג Etung ועוד. כולן מתחברות יחד לכבוד הקרנבל ומציגות לתפארת את תרבותן והמסורות שלהן. הקרנבל מתרחש כל שנה בחודש דצמבר. היוזם שלו הוא הוד מעלתו דונאלד דיוק Donald Duke ומי שהמשיך ושיפר את הקרנבל הוא הוד מעלתו ליאל אימוקהLiyel Imoke . שניהם היו מושלים של מדינת קרוס ריבר.

 

הקרנבל הוא חלק מאירועים שמציינים את חודש הכריסטמס, חודש הולדתו של ישו מהגליל. צ'יף אגולה דאגוגו אומר שהוא מאמין בישו ולא מאמין בג'וג'ו .JUJU ג'וג'ו יכול להיות רע, לכן הוא מעדיף את ישו. פרופסור אמובי אומר: "אני מעדיף מדע." ההבדל בין מדע לדת הוא בזה שאדם דתי מקדש את אמונותיו. ברגע שהאמונה שלך מקודשת, אתה לא יכול להיות איש מדע, כי במדע אתה מאתגר את האמונות שלך, מטיל ספק, מביע רעיונות נוגדים ומאתגר גם אותם. זה מדע! למשל, רוב הדתיים מאמינים שיש איזה סוג של המשך לחיים גם אחרי המוות. בכל הדתות יש אמונה כזו. לאמונה הזו יש השפעה מכרעת, כיוון שמי שמאמין שהמוות הוא הסוף המוחלט של החיים, ישתדל ליהנות מהחיים הקצרים האלו כמה שיותר. לעומת זאת, מי שמאמין שאחרי החיים יש סוג של חיי נצח ארוכים, נניח בגן עדן, יהיה מוכן לסבול בחיים הקצרים האלו, כי מה זה שמונים שנים של סבל לעומת חיי נצח בגן העדן? הפרופסור אומר: "לא מפריע לי שאדם דתי בוחר באופן חופשי לסבול, כי אני מאמין בחופש. אני רק מוטרד מזה שחלק מהם רוצה שאני אסבול כמוהם. כמובן, בשם האמונה הקדושה שלהם."

 

אני נזכר שלפני שנים הוזמנתי לארוחת ערב בירושלים, העיר הקדושה בעולם. אני לא מכיר טוב את ירושלים ואז עדיין לא היה גוגל, כדי להורות את הדרך. ביום שישי מוקדם בערב אני מגיע לירושלים, נכנס לאיזה רחוב עם הרכב וחוטף מטר אבנים. נכנסתי בטעות לשכונה של ערבים מוסלמים. למוחרת אני חוזר לתל אביב ובדרך אני נכנס לאיזה רחוב עם הרכב וחוטף מטר אבנים. נכנסתי בטעות לשכונה של יהודים דתיים. אתם מכירים עוד עיר שבה התושבים מכבדים את האורחים שלהם במטר אבנים אך ורק כי הם פספסו את הרחוב? ועוד בשם אמונתם הקדושה?

 

הצ'יף אומר לי: "אתה יודע שאני משבט האיג'ו ואנחנו צאצאים של אחד משבטי ישראל האבודים?"  

 

"ברור," אני עונה לו. אגב, החוקרים ההיסטוריוגרפים המקצועיים של המקרא טוענים ששום שבט ישראלי לא אבד מעולם. הכול פריטיילס.

 

עם זאת, צ'יף אגולה דאגוגו הוא לא אחד שמאתגרים אותו בעניין כזה או בכל עניין שלא יהיה, כיוון שהצ'יף עוד עלול לחשוב שאתה לא מסכים איתו ולהיעלב, ואף אחד לא רוצה לחוות את תגובתו של הצ'יף כשהוא נעלב. הצ'יף טוען שהוא מכיר היטב את ההיסטוריה של ישראל ושל בן גוריון והוא לא מתכוון לשדה התעופה. "החלום של בן גוריון היה להיות זה שהוא יקריא את הצהרת העצמאות של ישראל," אומר הצ'יף, "אבל להבנתי, רוב החלוצים הציוניים של אז, חלמו על מדינה דמוקרטית, ליברלית, מודרנית עם שלטון חוק חזק, לא כך!?" הוא חצי שואל אותי.

 

"אתה צודק צ'יף" אני עונה.

 

"אז מה קרה לבן גוריון?" הצ'יף שואל, "למה בן גוריון כל הזמן דיבר על ספר הספרים, על יהושע בן נון ועל חזון הגאולה המשיחי? מה, הוא היה דתי בנשמתו שהתלבש כמו ציוני חילוני?" הצ'יף ממשיך, "אני שואל את עצמי, האם בן גוריון בגד בחלוצים הציוניים שהקימו את מדינת ישראל? מדוע הוא יצר משטר שהוא קצת דמוקרטיה והרבה תיאוקרטיה?"

 

"אני לא יודע צ'יף" עניתי "בן גוריון אמר שלא הייתה לו ברירה, כי הדתיים לחצו עליו".

 

"לחצו עליו?!" קופץ הצ'יף, "האם אתה מתכוון שעצמאות ישראל הייתה תלויה בקומץ דתיים אורתודוקסים? אה-אה! אתה לא באמת מאמין בזה. גם בן גוריון לא האמין בזה! בן גוריון בגד באנשים שלכם, שהקימו את מדינת ישראל!" מסכם הצ'יף.

 

הצ'יף מגלה התמצאות במתרחש. הוא אומר כך: "לכל הארצות הנאורות בעולם יש קזינו. גם לנו בניגריה. רק במעט התיאוקרטיות והדיקטטורות אין קזינו. בין המדינות הללו תמצא את איראן, לוב, סעודיה, טורקיה, לבנון, פקיסטן, אפגניסטן, צפון קוריאה, ירדן, תימן, האמירויות, קטאר, בחריין וישראל."

 

"מה אתה אומר על זה?" הצ'יף מרוצה מהטיעון שלו.

 

הוא ממשיך: "ברוב המדינות בעולם יש שני ימי מנוחה בסוף השבוע, בדרך כלל שבת וראשון. רק במספר קטן מאוד של מדינות, רובן תיאוקרטיות, יש רק יום מנוחה אחד בסוף השבוע. ישראל היא אחת מהן."

 

"בתיאוקרטיות אומרים לאזרחים עם מי מותר להם להתחתן, להתגרש, איפה להיקבר, מה לאכול, מה לא לאכול. אתם תיאוקרטיה. מה אתה אומר על זה?" הצ'יף מרוצה מהטיעונים שלו".

 

"מאיפה אתה יודע את כל זה?" אני שואל אותו.

 

הצ'יף מחייך, "עבדתי בישראל שלוש שנים. וכבן של שבט האיג'ו אני חייב לקרוא ולהבין על ישראל. התאכזבתי מאוד שאין אצלכם חופש הפרט, כמו אצלנו בניגריה."

 

"אני אפתיע אותך," הוא אומר, "דמוקרטיה לא מבטיחה שלטון חוק. תראה אותנו בניגריה. יש לנו דמוקרטיה, אבל אין לנו שלטון חוק. לעומת זאת, שלטון חוק מבטיח דמוקרטיה. בכל המדינות שיש בהן שלטון חוק יש גם דמוקרטיה חזקה וזו הסיבה שהפוליטיקאים שלכם נלחמים על הוועדה למינוי שופטים, ולא על ועדת הבחירות."

 

"תחשוב על זה!" הוא אומר לי. רוב האנשים לא מבינים את העיקרון הזה, ממלמל הצ'יף, לוקח שלוק אחרון מהוויסקי ומתחיל לנחור.

 

אוגה מאדוקה אומר: "קה צ'י פוKa Chi Foo , לילה טוב" ועולה לחדרו.

 

"קה צ'י פו" אני אומר ועוזב את בר האגדות.

 

למוחרת בבוקר צ'יף דאגוגו כבר ממתין לי בלובי. הרופא המקומי מציע שהמקולפת תשהה במלון להתאוששות. היא מרוששת פאטאפאטא )לחלוטין ביורובה). האם אפשר לעזור לה במימון חדר במלון? הוא שואל.

 

אחרי שמביאים אותה למלון, מחלחלת בי התחושה שיש במלון ציפיות שגויות ממני לטפל בה, כי גם אני מקולף. כדי לאמת את החשדות שלי, פונה אליי מנהל המלון ושואל אם אוכל להצטרף אליו לביקור בחדרה של המקולפת. אני מצטרף למנהל המלון.

 

הסיפור שלה מוזר למדי. שמה ג'ינרבהGinerva , באיטלקית 'הפנטום הלבנה', והיא מאיטליה. במבט קצר, כמו שהיא שרועה שם, ייתכן שיש לה מפרט מרשים, אלא שכרגע היא מיובשת במקצת. לאחרונה היא התארסה עם דאריוDario , מתוך כוונה להתחתן איתו, אבל בדרך לחתונה יש מחסום רציני. לג'ינרבה יש חלום שהיא חייבת לממש, לפני שהיא מתחתנת עם דאריו והיא קתולית, כמובן. היא אומרת שלא תוכל להיות נאמנה לדאריו עד שתממש את החלום שלה. החלום שלה הוא להיות עם כמה ניגרים מקוריים באותו זמן, מובן שזה חלום מוזר ביותר.

 

עם זאת, עם כמות כזו של אנשים על פני כדור הארץ, סביר שתיווצר גם מוטציה כזו. באופן כללי אני לא רואה כל פסול בחלום של ג'ינרבה, מפני שניתן להניח שרבים מהניגרים המקוריים ישמחו למלא חלק כלשהו בחלום של ג'ינרבה, ואם יהיו יותר אנשים מאושרים בסביבה, אז כל כדור הארץ יהיה מאושר יותר. למעט, כמובן, שג'ינרבה צריכה לבחור את המקוריים בזהירות. נוסף לכך, ג'ינרבה שומעת על הקרנבל הנפלא בקאלאבאר וחושבת שזה רעיון טוב להיות חלק מהמסיבה הנפלאה בעולם, ועל הדרך לאתר כמה מקוריים. תוסיפו לזה שג'ינרבה רואה בטלוויזיה באיטליה אזהרות חמורות חוזרות ונשנות לכך, שבקרוב מאוד כל אזור החוף בדרום ניגריה יישטף, אחרי שהקרחונים בקטבים יימסו, בגלל משבר האקלים הנורא וג'ינרבה מודאגת מאוד ממשבר האקלים.

 

אי לכך, מחליטה ג'ינרבה להגיע לניגריה מוקדם ככל האפשר, לפני שהקרחונים בקטבים יימסו, אחרת קאלאבאר תהיה מתחת לפני הים ויהיה לה קשה יותר למצוא ברנשים מקוריים מתחת לפני הים. לכן, בכפוף למצב החירום האקלימי המקולפת מגיעה בגפה לקאלאבאר, כדי לממש את חלומה אחת ולתמיד, כדי שתוכל להינשא לדאריו בראש שקט.

 

השמועות על הגעתה של המקולפת מתפזרות בג'ונגלים מהר יותר מקצב הטאם-טאם, מפני שזה נדיר מאוד שמישהי, כלשהי, בעיקר אם היא מקולפת, תשאל זרים איזה מלון מומלץ יש בקאלאבאר וכמה עולה טקסי למלון. שאלות מהסוג הזה מהוות לכולם, כולל למקוריים, אינדיקציה לכך שהשואלת זקוקה להמון המון עזרה. במקרה באזור של קאלאבאר יש לא מעט קלטיסטים Cultists שאוהבים טקסים שונים וגם אחרים וכולם מקוריים, וגם להם יש חלומות, ואחד מהם זה חלום על מקולפת שתבוא בגפה לקאלאבאר לחפש מקוריים, לפני שהקרחונים בקטבים נמסים ומציפים את החוף הדרומי של ניגריה. משבר האקלים.

 

הצ'יף אומר, שמשבר האקלים נראה לו יותר כמו משבר הבערות.

 

אז הינה אנחנו והינה הם, הינה משבר האקלים והינה ג'ינרבה. חלק מהקלטיסטים כבר נמצאים בשדה התעופה הבינלאומי של קאלאבאר בהמתנה למקולפת, וברגע שכף רגלה דורכת על המסלול הם ניגשים לג'ינרבה ומציעים לה לסחוב את המזוודות שלה וכל עזרה שהיא תזדקק לה. ג'ינרבה מתפעלת מקבלת הפנים של המקוריים. זה סימן מאלוהים, היא חושבת. אלוהים שלה, כמובן. איזה חמודים, כמו שהיא קיוותה. מאדרה מיה !Mia Madre

 

ג'ינרבה לא מפרטת את האירועים שעברה בשלושת הימים שהייתה עם הקלטיסטים ואיך בדיוק איבדה את האוזן השמאלית שלה. היא רק מציינת שהחלום עבר לה ושהיא מתגעגעת לדאריו. אחרי כמה דקות היא פונה אליי ומספרת לי שבשלב מסוים היא החליטה לברוח מהמחבוא של הקלטיסטים בלב הג'ונגל, לפני שהם מפרקים לה את הגוף ליחידות קטנות יותר ופשוטות יותר, כדי שיהיה להם קל יותר לקיים כמה טקסים חשובים. לכן, היא מבטיחה למנהיג הקלטיסטים שהיא רוצה להתחתן איתו, אבל לשם כך היא חייבת לבטל את החתונה עם דאריו ולהודיע לו. זו הדרישה של האלוהים שלה. מנהיג הקלטיסטים משתכנע ומסכים להביא אותה למלון מטרופוליטן, כדי שתוכל להתקשר לדאריו. הוא חותך לה את האוזן השמאלית ומבטיח לה שתקבל את האוזן חזרה, כשתחזור. בהתחשב באופציות האחרות שעומדות לרשותה, הסידור הזה נראה לג'ינרבה כסידור הגון, אפילו מוצלח.

 

מצד שני, היא לא יכולה להסביר מדוע אחד הקלטיסטים חתך לה את הזרת הימנית או למה הוא נתן את הזרת שלה לחתול שלו. חתול מתוק כל כך, היא אומרת.

 

הכי חשוב, אומרת ג'ינרבה (הפנטום הלבנה), שהיא הצליחה להגיע ממש לפני שכל האזור יישטף על ידי הים, כתוצאה מזה שהקרחונים בקטבים יימסו, כמו שהזהירו שוב ושוב בטלוויזיה. אחרת היא לא הייתה יכולה לממש את החלום שלה ולהינשא בשקט לדאריו.

 

"האם אני יכולה להשתמש בטלפון שלך?" היא שואלת.

"טי אמו דאריו Ti amo Dario "היא צורחת.

"בונה פורטונה, מדאם," אני נפרד ממנה.

 

למטה פוגש אותי צ'יף דאגוגו, "מה עם המדאם?" הוא שואל.

 

"ובכן" אני אומר לו, "אם זה לא 419, אז המדאם הזו היא כנראה המקולפת הכי מבולבלת בעולם, ואם אני טועה אז היא יכולה להחזיק בתואר הזה עד שנפגוש מקולפת מבולבלת יותר ממנה. הכי חשוב לה שהיא מימשה את החלום שלה, ממש לפני שניגריה נשטפת על ידי הים, כתוצאה מקרחונים וממשבר האקלים וכל זה. תחשוב על זה צ'יף, תחשוב טוב!"

bottom of page