SHMUEL KIPERMAN |  שמואל קיפרמן

התעלומה

למשפחה סודות שונים שלא אתייחס אליהם. אחרת כבר לא יהיו סודות. אבל יש תעלומה גדולה.

אין לי ספק ששמואל קיפרמן וצאצאיו הם משפחה שלנו. מה שלא ברור זה הקשר המשפחתי. הנה מספר תמונות משפחה ששמואל קיפרמן מופיע בהן שלא משאירות ספק לגבי הקירבה המשפחתית.

 

 


יוסף ארד מצלם את שמואל קיפרמן, בתיה קיפרמן ועטרה ארד עומדים על קברה של ריינע קיפרמן בצ'רנוביץ 1965

חתונה של אביבה. תמונת המשפחה. יושב במרכז בין חנה קיפרמן ופניה, שמואל קיפרמן

שמואל קיפרמן כפי הנראה גדל ברזינה ואלי נולד ברזינה בשנת 1898. לאבא שלו קראו אברהם משה קיפרמן.  אם אכן שמואל הוא בנם של אברום ורייזל קיפרמן מדומברבני, זה אומר שכשמואל נולד אברום היה בן 39 ורייזל בת 40. קצת מבוגרים אבל לא בלתי אפשרי. כדאי להזכיר שאסתר נולדה ב 1884 ואריה לייב נולד ב 1888. מדוע לא הביאו ילדים במשך 10 שנים? האם ניסו ולא הצליחו? האם שמואל אכן בנם? מדוע במשפחה לא אמרו לנו? האם יש עוד אחיות או אחים לאריה, אסתר ושמואל?

 

שמואל לא יכול להיות בן דוד של אריה ואסתר מדרגה ראשונה. כיוון שאם הם בני דודים, אז אברום (אבא של אריה ואסתר) ואברהם משה (אבא של שמואל) אחים. לא סביר שלשני אחים יקראו אברהם.

 

בסביבות גיל 20 עזב את רזינה לסקוריאני SOKYRIANY שנמצאת היום באוקראינה על הגבול עם מולדבה 130 ק"מ מצ'רנוביץ.

סקוריאני היא עיירה בדרום אוקראינה. יהודים התחילו להתיישב במקום בהזמנת בעלי האדמות אחרי סיפוחה של בסאראביה לרוסיה ב-1812. בסוף המאה הגיע מספרם של היהודים ליותר מ-5,000 (56% מכלל האוכלוסיה). הם עסקו בשיווק תוצרת חקלאית, במלאכה, וגם בחקלאות. תחת השלטון הרומני בין שתי מלחמות העולם הייתה בקהילה פעילות ציבורית ופעילות חינוכית ערה. במקום היו בתי-ספר עבריים גימנסיה "תרבות", לרבות בתי ספר תיכוניים. ב-1920 נוסד בית-חולים יהודי בעיר. ב-1930 ישבו בסוקריאני 4,200 יהודים, והיו יותר מ 72% בין תושבי העיר.

שמואל התחתן בסקוריאני והביא 4 ילדים: ליובה, אברהם הבכור שנולד ב 1923, לייזר, ופרוייקה. כולם נולדו בסקוריאני. העיר שייכת למחוז צ'רנוביץ אבל היתה חלק מבסרביה הרוסית עד 1918 ואחר כך לרומניה עד 1939 כשהגיעו הרוסים.

אליעזר קיפרמן, נכדו של שמואל, מספר ששמואל היה כובען. כפי שאנחנו יודעים אברום היה כובען בדומברבני ומאוחר יותר גם בצ'רנוביץ.

תקופת השואה בסוקוריאני. ב-1939 סופחה בסארארביה לברית-המועצות, ובמהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה ב-6 ביולי 1941 בידי כוחות גרמניים ורומניים. ביומיים הראשונים לכיבוש נהרגו 90 יהודים בדרכים ובעיירה עצמה, ורבים שלחו יד בנפשם. אחר כך פרעו הכפריים ביהודים שלושה ימים רצופים. כעבור ימים אחדים הובלו יהודי המקום בצעדה שנמשכה חודש ימים לבריצ'אני, לקוזלוב ולכפרים בסביבה. לבסוף נשלחו כולם למוהילב, בטראנסניסטריה, ומשם לסקאזינץ. בדרך התקיימו מאכילת עשב וסלק רקוב שאספו בשדות. הזקנים והחולים נורו ביער ליד סקאזינץ. האחרים מתו בקור וברעב. רק מעטים נותרו בחיים. בסקוריאני עצמה רוכזו 30,000 יהודים אחרים מן האיזור כולו; כולם נשלחו לטראנסניסטריה בתחילת אוקטובר 1941.

ב 1941 כשצבא הגרמני והרומני הגיעו לסקוראני התחיל הגיהנום והם גירשו את המשפחה לגיטו ציבולבקה. ציבולבקה (Tzibulevka) אוקראינית Tsybulivka כפר בנפת אובודובקה (Obodovka) מחוז ויניצה (Vinnitsa), ברה"מ/אוקראינה. בזמן המלחמה היה תחת טרנסניסטריה, רומניה.

סטרייה ציבולווקה (Staraya Tsibulevka; ציבולווקה הישנה) ונובייה ציבולווקה (Novaya Tsibulevka; ציבולווקה החדשה), שני כפרים סמוכים, נכבשו ביולי 1941 בידי יחידות צבא גרמניות ורומניות. מקצת היהודים תושבי שני הכפרים נטשו את בתיהם עם הצבא הסובייטי הנסוג, והשאר – כמה אלפים – נרצחו בידי הגרמנים בימים הראשונים לאחר הכיבוש ונקברו במקום בקבר אחים. בנובמבר 1941 הובאו לסטרייה ציבולווקה 1,270 יהודים מבוקובינה, ולנובייה ציבולווקה הובאו 1,200 יהודים מבוקובינה ומבסרביה. המגורשים שוכנו בשתי רפתות, ואלה הוכרזו גטו והוקפו גדר תיל. השמירה על המגורשים במקום הופקדה בידי ז'נדרמים רומנים והמשטרה האוקראינית. רק לבעלי מלאכה ניתן אישור יציאה מן הרפתות. עד מהרה פשׂתה בקרב המגורשים מגפת טיפוס הבהרות ובשלושת החודשים הראשונים מתו בה כ-2,000 מהם. תרופות לא היו בנמצא, והרופא היחיד שהיה עם המגורשים חלה אף הוא ומת. המתים נקברו בשלושה קברי אחים. הקברים כוסו בשכבת אדמה דקה, והגופות שנקברו בהם היו טרף לכלבים. בינואר 1942 נשארו בחיים רק כ-200 מהמגורשים. לנוכח מספר המתים הגדול הסכים מפקד תחנת הז'נדרמריה של אובודובקה להרשות ליהודים שעוד היו להם חפצים או כסף להיכנס לכפרים ולקנות תמורתם מזון, אבל היה עליהם ללון ברפתות ולחזור כל ערב למסדר שנערך בהן לכל המגורשים. היהודים שנשארו ברפתות בלי רכוש כלשהו או כסף הוצאו יום-יום לעבודת כפייה של כ-12 שעות ביום. מעסיקיהם התאכזרו אליהם ומנעו מהם מזון. לאחר שהחל להגיע לציבולווקה סיוע מוועדת העזרה היהודית בבוקרשט, ארגן הוועד היהודי שהוקם במקום בית תמחוי. לגטו ציבולווקה הגיעו יהודים גם ממקומות אחרים שהמצב בהם היה גרוע אף יותר. האוכלוסייה המקומית, למרות האהדה והרחמים שרחשה למגורשים, נמנעה מלעזור להם מפחד הגרמנים שהוצבו במיפקדה הגרמנית במקום. על-פי רשימות של ועדת העזרה היהודית (האוטונומית) בבוקרשט במרס 1943 היו בציבולווקה 490 מגורשים. לפי הנתונים של מיפקדת הז'נדרמריה בטרנסניסטריה, בספטמבר 1943 היו במקום 390 מגורשים, 373 מהם מבוקובינה ו-17 מבסרביה. הכפרים שוחררו במרס 1944 בידי הצבא האדום ושרידי המגורשים שבו לבתיהם. מקור: יד ושם

בגיטו ציבולבקה פגש אברהם את אסתר וידר מצ'רנוביץ והם התחתנו ב 14 מרץ 1944 כשהגיטו שוחרר על ידי הצבא האדום. מיד אחרי החתונה עברה כל המשפחה לצ'רוביץ. ב 1972 הם עלו לארץ והתיישבו בבאר שבע. הרבה זמן עבדו עם יוסף ארד בתחנת הדלק שלו בעומר.

לאברהם נולדו, בת בשם קלבה ובן בשם אליעזר שניהם התחתנו בצ'רנוביץ והקימו משפחות גדולות ומוצלחות שחיות בבאר שבע.


בתיה ושמואל קיפרמן ליד הקבר של אברום קיפרמן בצ'רנוביץ 1965 צולם על ידי יוסף ארד

חתונה של אילנה לצידה עומדים אברהם ואסתר קיפרמן. אברהם הוא בנו של שמואל קיפרמן ואביהם של אליעזר וקלבה

תעלומה נוספת:  על המצבה של הקבר של סבתא רייזל כתוב "מני-ריינע". מדוע? למה לא רייזל? האם מדובר באותה האישה?

ועוד, מי קבר את את אברום ורייזל? כשמתו אריה היה בגיטו מוגילב. מישהו בצ'רנוביץ דאג שייקברו בצורה מסודרת עם מצבת שייש. זה לא מובן מאליו כיוון שבאותה התקופה לא קברו אנשים בצורה מסודרת. מישהו דאג ושילם על הקברים.

יוסף ארד צילם את המשפחה בצ'רנוביץ ב 1965. יושבים בצד שמאל קלבה נכדה של שמואל ואימה אסתר. בצד ימין יושב אברהם קיפרמן בן של שמואל. עוד מופיעים בתמונה עטרה, אריקה, בתיה, בוריה, מישה, אברשה, אוניה, חיים גרובוקופאטל ואשתו 

אז מה אתם חושבים?

Under construction

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now