סיפורים מאת הלל גלבוע

© כל הזכויות שמורות

הסכר בקאינג'י

 

אני מאוד אוהב את ניגריה. באופן מיוחד אני אוהב את האנשים בניגריה, ובעיקר איפה שחייתי, שזה בדרום ניגריה, מה שנקרא מדרום לנהר. אני אוהב אותם כי הם אוהבי חיים ואוהבי אדם. הם פשוט אנשים טובים ויפים, למרות שאם אתה לא מבין אותם זה יכול לגרום לאי הבנות, ואם יש משהו אופייני לאירופים, אז זה במאה אחוז שהם לא מבינים את האפריקאים בכלל ואת הניגרים בפרט.

 

ניגריה היא מדינה במערב אפריקה והמדינה המאוכלסת ביותר ביבשת, כפי הנראה. אוכלוסייתה מונה כיום מעל 200 מיליון בני אדם, כך חושבים או מעריכים או מנחשים. איש לא יודע באמת כמה תושבים יש בניגריה ומן הסתם גם איש לא יודע כמה מתים בניגריה או בוודאי שאיש לא יודע ממה מתים, פרט כמובן למספר ארגונים בין לאומיים שמוכרים לכם פייק-לוקשים. אומרים שבערך 50% מתושבי ניגריה הם מוסלמים, 50% נוצרים ו 100% עובדי אלילים פגאניים שונים ורוחות וג'וג'ו. ברור שרובם מאוד דתיים וחלקם אוחז ביותר מדת אחת, לשם בטחון.

 

בניגריה יש מאות עמים, אשר מדברים בקרוב ל 300 שפות שונות אבל רובם מצקצקים באנגלית רצוצה הנקראת פיג'ין, שזה הכלאה נהדרת בין כמה שפות, ותנועות ידיים, וכל מיני היגויים בעלי משמעות. ניגריה מחולקת ל 36 מדינות פלוס מדינה אחת מסביב לבירה אבוג'ה.

 

גבולותיה הנוכחיים של ניגריה הם תוצאה של החלטה של מדינות אירופה בוועידת ברלין, שנערכה בשנים 1884, ובה נמסר שטחה לשליטת בריטניה, תוך צירוף אזורים שונים ללא כל הגיון או הבנה של העמים ששוכנים באזור, ובכלל את מי זה מעניין מה העמים באזור רוצים.

 

נהר הניג'ר הוא השלישי בגודלו באפריקה ומספר 13 בעולם. הרבה מים זורמים בניג'ר. הנהר מהווה מקור חיים לחברים ולחברות בניגריה. הסכר בקאינג'י Kainji Dam הוא סכר ענק שבנו האיטלקים על נהר הניג'ר. הסכר מוליד אגם באורך 135 קילומטר ורוחב 30 קילומטר. תושבי הסביבה מאושרים שהאגם שהאיטלקים יצרו נותן השקיה, חקלאות, דגה, ואפילו מייצר חשמל, מה שמדהים את החברים בסביבה.

 

כשהייתי שם, הסכר לא ייצר חשמל. קרה שם משהו. ליווה אותנו צעיר משכיל בן עם הנופה NUPE בשם באלוקוקו BALUKUKU, שפירושו שומר היונים. הוא מספר את הסיפור הבא, וזה סיפור מעניין גם אם לא הכול קרה באמת, והוא לוקח סיפור קצת ארוך ומתיש ועושה אותו קצת יותר ארוך וקצת יותר מתיש.

 

הנופה זה עם, של בערך 5 מיליון מוסלמים, מרוכזים באזור של מדינת ניג'ר, שהיא אחת מ 36 המדינות בניגריה. כיוון שסכר הקאינג'י ממוקם במדינת ניג'ר, לא פלא שבאלוקוקו הוא מעם הנופה, למרות שסביב האגם יש עוד עמים כמו Lopa; Tsikimba; Tsishingini; Tsuvadi  Cishingini שמהווים פסיפס אנושי מרשים למדי וכולם נהנים מהסכר שהאיטלקים תיכננו ובנו.

 

בכל אופן, באלוקוקו מספר לי את הסיפור הזה ואני מספר לכם את הסיפור הזה כפי שבאלוקוקו מספר לי. הוא מספר לי שהאיטלקים בנו את הסכר לפני שנים ואחר כך ניהלו את הסכר, כיוון שממשלת ניגריה חשבה שעדיף שהאיטלקים ינהלו את הסכר אחרת לא בטוח שיהיה חשמל, או שבטוח שלא יהיה חשמל. המנהל הבכיר מטעם משרד האנרגיה הוא מהנדס בשם אידוגבו IDOGBO שהוא מהנדס טוב מאיבאדאן, מעם היורובה YORUBA, שעובד עם האיטלקים כבר 6 שנים.

 

אידוגבו מסתובב באתר הסכר במעמד של בעל-הבית ובונה תוכניות השתלטות על ניהול הפרויקט. באלוקוקו אומר שאידוגבו הוא פטריוט ניגרי והוא לא רואה סיבה הגיונית מדוע מהנדס ניגרי לא יכול לנהל את התפעול של הסכר. מה, רק האיטלקים יכולים?!

 

באלוקוקו לא חושב שרק האיטלקים יכולים, אבל הוא בטוח שאידוגבו לא מתאים לנהל פרויקט כזה, או לנהל כל פרויקט אחר ואני סומך על באלוקוקו. גם הוא מהנדס מכונות עם ניסיון בתחום שונה אבל יכולת מרשימה בניהול. הוא בערך 180 ס"מ, ויכול להרשים מגוון רחב של תושבים כולל תושבים מעמים אחרים ואפילו מעם היורובה. האנגלית שלו משובחת והוא בוחר להתנסח בזהירות רבה. הוא חושד באידוגבו שהוא מבשל משהו עם כבוד השר.

 

מצד שני, באלוקוקו הוא בן עם הנופה וזה כבר מעמיד אותו כמי שאוהב להתלונן, משום שלהתלונן זה תחביב פופולארי בקרב בני הנופה, והם משתדלים להתלונן על כל דבר שמתאפשר כמו על מזג האויר, או על איכות הרכב, או על הבעיות שהנשים שלהם עושות להם או על זה שאין להם מספיק כסף, ובמיוחד על זה שאין להם מספיק כסף.

 

אני מכיר אישית מספר תושבים שמשתייכים לעם הנופה וכל אחד מהם נהג להתלונן בצורה זו או אחרת שאין לו מספיק ניירות או כל מטבע אחר, ממש כמו כל החברים על פני כדור הארץ, כולל אידוגבו.

 

אידוגבו פונה לשר האנרגיה בשפה שבאלוקוקו לא מבין, אבל את תוכנה הוא יכול לשער. אידוגבו וכבוד השר, שניהם מעם היורובה, מדברים ביניהם בשפת היורובה ואידוגבו מנסה לשכנע את השר לבוא לבקר בסכר הקאינג'י כדי להדגים לכבוד השר את היכולות שלו לעשות את כל מה שעושים האיטלקים, ואפילו יותר טוב מהם, כיוון שבפועל ממילא הוא זה שמנהל את העניינים.

 

אידוגבו אומר לכבוד השר שהוא שולט בלוחות הבקרה ממש כמו שהכתבנית של כבוד השר מפעילה את מכונת הכתיבה, על עיוור, ובלי להסתכל על המקשים. הטיעון הזה מרשים את כבוד השר. טיעון כזה, לא היה מרשים אף אחד מהקוראים, אבל בניגריה יש לו משמעות, כיוון שאם אידוגבו אכן יכול לשלוט בלוח הבקרה בלי להסתכל על הכפתורים, אז אולי יש לו תמיכה מהג'וג'ו, ובזה כבוד השר לא יכול לזלזל. וכך אחרי כמה נדנודים מחליט כבוד השר לבוא.

 

ביקור השר הוא אירוע יוצא דופן והיסטורי בקנה מידה תנכי. אידוגבו ועוזרי השר דואגים שכל המכובדים מכפרי הסביבה וכל הצ'יפים יבואו כדי לקבל את פני השר. אלפים מתושבי הסביבה מתקבצים על הגדר מסביב לשטח הטקס כדי להתבונן בתופעה. שטח הטקס זו פיסת קרקע מאובקת כשבצד אוהל גדול, ועל אדמת האוהל שמים שטיחים, כמו בארמון, כך הם מדמיינים.

 

בצד האוהל מאווררים גדולים, כי חם מאוד ולח, וכמובן רמקולים ענקיים בעוצמה מחרישת אוזניים. הטקס מרשים ביותר וכולל ריקודים, ולהקה שמנגנת על תופים מסורתיים שמשמיעה מוזיקה אופיינית לאזור. כולם מתכנסים ומחכים שלוש שעות לשיירת השר. כל שר חייב לוודא שכמה שיותר תושבים ימתינו לו וכמה שיותר זמן. ככל שממתינים יותר זמן לכבוד השר, זה מעיד על מעמדו הרם של השר.

 

כששיירת השר מגיעה ההתרגשות מגיעה לשיאה. שיירת השר כוללת 74 כלי רכב שרובם בצבע שחור עם שמשות כהות ומי שיבדוק יגלה בקלות שברובם יושב רק נהג, וגם זה בספק. הסיבה לגודל השיירה קשורה גם היא מן הסתם למעמדו של כבוד השר. שר פדראלי בכלל ושר האנרגיה בפרט לא יכול להרשות לעצמו לבוא רק עם 3 רכבים, כיוון שזה מעליב ומשדר חוסר כבוד, אפילו שאין כל צורך ביותר מרכב אחד עם ליווי של רכב בטחון. תוסיפו לזה, ששר העבודה, בדיוק שבוע לפני כן, מגיע לביקור באילורין  ILORIN עם 72 רכבים, וזה כבר מעמיד את מספר הרכבים בשיירה של כבוד שר האנרגיה על לא פחות מ 73. ברור לכל החברים, לאורך ולרוחב, ששר האנרגיה לא יכול להרשות לעצמו פחות רכבים בשיירה משר העבודה, בעיקר ששר העבודה הוא מעם ההאוסה HAUSA, שמבקר באזור של עם היורובה.

 

כך או כך, לפני השיירה יש 6 אופנועים רעשניים, ומכוניות עם חיילים, שצופרות עם צ'אקאלאקה, שזה סירנות שעושות רעש שמבהיל את החברים והחברות באזור ומעורר כל מת לחיים כך שברגע שהוא מתעורר לחיים הוא מת מפחד. ברור איפה שאידוגבו נרגש מהמעמד ומהכבוד הרב. אידוגבו ומכובדים נוספים מתקבצים ליד רכבו של כבוד השר ומשתחווים לו לאות הערכה, כבוד וברכה. אידוגבו עצמו קד קידה עמוקה במיוחד ולמעשה הוא משתטח על האדמה תוך שהוא מפטיר ברכות לרוב ובעיקר עד כמה שהוא מאושר לראות את כבוד השר.

 

מתוך כל הרעש, ההמולה והאבק, יוצאת קבוצה של כ 50 צ'יפים ומכובדים כאלה ואחרים כשאידוגבו מוביל את השר ופמלייתו אל עבר חדרי הבקרה. אין איטלקים בשטח כי אידוגבו הודיע להם שזה עניין פוליטי ניגרי והאיטלקים לא מעוניינים להיות מעורבים בפוליטיקה של ניגריה ואפילו לא בפוליטיקה של איטליה.

 

אידוגבו הוא איש גדול ממדים והוא מוביל את פמליית השר בבטחה תוך שהוא מנפנף עם ידיו למעלה ולמטה ולצדדים, כי יש לתנועות הידיים משמעות משלהם. הפעם הוא לא יכול לפשל. זו הזדמנות חייו, כיוון שאם הוא מצליח לשכנע את כבוד השר, הוא מקבל לידיו כוח עצום. אדם כמו אידוגבו, בתפקיד שבו הוא אחראי על הפקת חשמל מהסכר וחלוקתו לאזורים שונים זה פשוט מעמד אפי.

 

ייצור ואספקת החשמל בניגריה נמוך בהרבה מהדרישה מה שהופך את ניגריה לקליינט חשוב ליצרני גנרטורים. כיוון שאין מספיק חשמל בניגריה לכל הדורשים. המצב הוא, שאזור מסוים מקבל חשמל שעתיים ביום ואזור אחר ארבע שעות ביום ויש אזורים שלא מקבלים בכלל. אידוגבו חולם להתלבש על השלטר הזה.

 

צריך להבין שמי שאחראי על חלוקת החשמל לאזורים השונים, זוכה לכבוד גדול במיוחד וכל אחד מברך אותו בקידה גדולה ואפילו בהתרפסות על הקרקע תוך שחלק מהם ינשקו את נעליו במרץ רב. הוא זוכה להרבה ניירות (NAIRA זה המטבע הניגרי), דולרים והרבה חברים וחברות. נציגים של כל הכפרים והעיירות דואגים שהאחראי על חלוקת החשמל יהיה מרוצה מאוד מאוד מאוד, וידאג שיהיה להם חשמל, כמובן על חשבון האחרים, כי אין מספיק לכולם.

 

אי לכך הם נוקטים במהלכי שיווק יצירתיים. לפעמים שולחים למנהל עז וכמה תירסים ואננס ושורשים של קסבה כדי לרצות אותו. אם זה לא עוזר, מביאים לו צעירה שתשכנע את המנהל בעזרת מאמצי שכנוע שונים ופשוטים שידאג שמחר יהיה להם חשמל באזור כי יש אירוע חשוב. כמובן שכל יום יש אירוע חשוב, כי תמיד צריך חשמל.

 

אידוגבו מכיר את השיטה המסורתית הזו היטב ויודע מה מצפה לו אם יזכה בתפקיד ואם השר יחליט שהאיטלקים יחזרו לאיטליה. וכול המחשבות הללו מתרוצצות לאידוגבו בראש בשעה שהוא מוביל את הפמליה לכיוון חדרי הבקרה. הוא חייב להפגין שליטה מלאה בלוחות הבקרה, ממש כמו שהמזכירה של השר מפגינה שליטה בהדפסה. על עיוור. הוא לא יכול להרשות לעצמו פחות מזה. אם יסתכל על לוח הבקרה, כבוד השר עוד עלול לחשוד בו שהוא לא ממש שולט בלחצנים ובלוחות הבקרה.

 

וכך ניגש אידוגבו ללוחות הבקרה ומתחיל להסביר לכבוד השר איך פועל הסכר וכל מיני דברים אחרים וכבוד השר מאזין לאידוגבו ואומר לו כן, הן, ושוב כן ומהנהן בראשו שזה סימן שכבוד השר כאילו מאזין לאידוגבו, שזה ממילא תופעה נדירה ביותר כיוון שכבוד השר לא נוטה להאזין לתושבים כשהם מסבירים לו משהו, בעיקר לא בסביבה של אגם הקאינג'י.

 

אידוגבו מתחיל להדגים לכבוד השר את השליטה המדהימה שלו, ותוך שהוא מביט בשר, הוא לוחץ על כפתור כזה ולחצן אחר ומתרברב ביכולתו ההנדסית והשר בוחן בצדדים לראות אם גם אחרים מתפעלים מהיכולת של אידוגבו בלחיצה על כפתורים, כשלפתע נשמע צפצוף חד ואחריו רעש מחריד ואחריו רעידת אדמה.

 

הפמליה נסה בבעתה החוצה, צ'יפים נופלים וקמים ומתפללים לכל מה שאפשר, ושומרי הראש של כבוד השר שולפים אקדחים.

 

מן הסתם, אידוגבו פתח את הסכר. גל עצום של מים שוטף כל מה שעומד בדרך. 60 כפרים נשטפים בלי להשאיר מזכרת ואף אחד לא יודע כמה אנשים נקברים בבוץ של אידוגבו. ובכלל מי סופר?

 

אידוגבו טוען בפני השר, שהאיטלקים בטח שמו שם את הכפתור הלא נכון, האיטלקים האלה.

 

וזה סוף הסיפור, למעט כמובן שמספר שבועות מאוחר יותר, אחרי שהוא מתאושש מהחוויה שעבר בקאינג'י, באלוקוקו מספר לי שכבוד השר החליט לשלוח את האיטלקים לאיטליה והיו לו שתי סיבות. סיבה אחת שאידוגבו אמר לו שהאיטלקים שמו שם את הכפתור הלא נכון, וסיבה שניה שהאיטלקים באו מאיטליה וזה רק סביר להניח שהם ירצו לחזור דווקא לשם.

 

כבוד השר כמובן יודע שסיפור הכפתור הלא הנכון, זה קשקוש של אידוגבו, אלא שאידוגבו הבטיח לכבוד השר שאם הוא ישלח את האיטלקים לאיטליה, או לכל מקום אחר עד כמה שזה נוגע לאידוגבו, אז הוא ידאג שהכפר של כבוד השר יקבל חשמל כל יום לפחות עשר שעות מבלי שהכפר יצטרך לשלוח לאידוגבו עז וכמה תירסים ואננס ושורשים של קסבה ובכל מקרה הכפר לא יאלץ לשלוח צעירה שתסביר לאידוגבו מה החשיבות של החשמל לכפר.

 

תחשבו על זה.

התיאטרון באיבאדאן Ibadan

 

אני מתגעגע לניגריה, ובמיוחד אני מתגעגע לאנשים בניגריה, למנטליות שלהם, לתרבות העשירה והנפלאה שלהם. אנשים נפלאים. יותר מעשרים שנים חייתי בניגריה עם אנשים שונים מעמים שונים שחיים יחד בערבוביה בניגריה. כמו יורובה, פולני, האוסה, איבו, אפיק, איג'ו, ביני, איביביו, אנאנג, אניימה, באושי, אקט, אטונג, איגאלה, אידומה, נופה, אורון, ועוד רבים. אני ניגרי מעורב עם שרידים מקבוצות שונות ועמים מגוונים. יש בי חלקים מכל מיני מקומות ותרבויות עשירות בניגריה.

 

עשר שנים מתוכן חייתי באיבאדאן, העיר הגדולה של היורובה אם מתייחסים ללאגוס כאל עיר של כולם. באיבאדאן חיים כ 6 מיליון תושבים אבל למי שיודע איך נראית עיר, איבאדאן זה יותר כפר גדול עם הרבה בתים כפריים, עם גגות פח חלודים וחומים, ניקוז עילי, ביוב יותר עילי, ושיטה לפיזור האשפה ברחבי העיר, כך שלא תתרכז במקום אחד וכולם יוכלו להנות מהאשפה באופן שווה. ההגינות מחייבת.

 

בכל זאת יש ניסיונות לבנות באיבאדאן תשתיות עירוניות. אחד הפרויקטים זה תיאטרון שיותר מאוחר יוסב למרכז תרבות. התיאטרון מתוכנן כבניין חצי עגול ואמור לארח מופעים והצגות.

 

שרודר בן 61 הוא מנהל הפרויקט מטעם החברה. שרודר עם שורשים גרמנים, דייקן, דורש משמעת, הקפדה, מסירות והתמדה. הוא אוהב להדריך את הצוותים שלו וללמד אותם טכניקות בבניה. אחד התלמידים הטובים שלו הוא מנהל עבודה בשם אדוואלה  Adewale .

 

שרודר מספר לי שבאותו היום האתגר היה לבנות קיר מעוגל. בתכנון, המדרגות עולות מהקומה הראשונה לשנייה בצמידות לקיר החיצוני המעוגל. לכן, צריך לבנות קיר פנימי מתחת למדרגות שיסגור את החלל שנוצר שם. שרודר אומר שככה זה מתוכנן וזה מה שהתוכניות מראות. לסגור את החלל מתחת למדרגות המעוגלות.

 

שרודר הוא אדם יסודי וקפדן, הוא מדגים לאדוואלה איך מניחים כל בלוק עם קצת זווית כך שהקיר הפנימי מקבל צורה עגולה במקביל לקיר החיצוני שכבר היה בנוי. ואז, אומר לו שרודר, אני הולך לשלפשטונדה  Schlafstunde שלי, שזו מעין מנוחה או שינה אחר הצהריים אצל כל מיני טיפוסים כמו שרודר. שרודר מקפיד כל יום בשעה 1300 ללכת לשלפשטונדה שלו וזה מנהג שהוא גורר אתו כבר עשרות שנים.

 

רק לפני שהוא הולך, פונה שרודר לאדוואלה ושואל אותו למי הוא מתכוון למסור את העבודה הזו. אדוואלה מציע את באבאטונדה BABATUNDE כיוון שהוא יודע ששרודר מכיר ביכולות הגבוהות שיש לבאבאטונדה מחד, אבל בעיקר כיוון שבשעה הזו אין בשטח אף אחד חוץ מבאבאטונדה. שרודר מאשר את הבחירה ומתנדף לשלפשטונדה שלו.

 

שרודר מספר לי שהוא חוזר לפרויקט בשעה 1700 ומופתע לראות קיר מושלם. אני מאוד מרוצה, אומר לי שרודר ומשבח את באבאטונדה. הוא קורא לאדוואלה ומהלל וממחמיא לו על העבודה היפה. אדוואלה מלא גאווה. אדוואלה יודע ששרודר תמיד מחלק בונוס על עבודה מוצלחת. בונוס בשבילו ובונוס לבאבאטונדה.

 

שרודר מבקש מאדוואלה לקרוא לבאבאטונדה.

אדוואלה מתפתל ואומר לשרודר כך -  אהההה ... מאסטה ... - הוא אומר לו - יש כאן בעיה גדולה מאסטה.

שרודר - מה הבעיה?

אדוואלה - תראה מאסטה ... באבאטונדה תקוע בחלל מאחורי הקיר, מתחת למדרגות, ולא יכול לצאת.

 

וזה סוף הסיפור, אלא שמספר שנים מאוחר יותר אני מבקר בתיאטרון, ומופתע למצוא שם את מנהל התיאטרון, והוא לא אחר מאשר באבאטונדה. מאוד שמחתי על הקידום שבאבאטונדה זכה לו. שאלתי אותו אם הוא יכול לסדר לי כרטיסים להצגה הקרובה. באבאטונדה בזהירות אומר שכרגע אין כרטיסים לפחות שבועיים קדימה. יותר מאוחר הוא מגלה לי שלמעשה, אין כרטיסים שנתיים קדימה ואפילו אין כרטיסים בכלל.

 

המושל החדש החליט לא להשלים את בניית התיאטרון שהתחיל המושל הקודם. הוא לא ייתן למושל הקודם להנות מקרדיט על בניית תיאטרון! מה הוא פראייר?

 

אז בינתיים, באבאטונדה משתמש במקום כדיר עיזים לעדר שלו, ובשטח שלפני התיאטרון הוא מגדל קסבה.

 

תחשבו על זה.

הכתב הניגרי

 

פרופסור אוגונלייה שאקאלה   Ogunleye Shakale  אומר לי שהוא מלמד אווירונאוטיקה באוניברסיטת IBADAN איבאדאן. הסיבה לווידוי של הפרופסור היא רצונו העז שאעזור לו למרוח שכבת אספלט על פני דרך הגישה לבית שלו, שנמצא על גבעה מעל שכונת סאלאמי בבודיג'ה החדשה, בעיקר לקראת עונת הגשמים המתקרבת. כמובן שאני לא יכול לעזור לפרופסור שאקאלה, אבל אנחנו נהנים לשוחח והופכים לידידים. הוא אדם נפלא, גם יש ספק לגבי האוטנטיות של התואר הפרופסור שהוא מדביק לעצמו.

 

הוא לבוש היטב בחליפת שלושה חלקים כהה עם מטפחת אדומה תקועה בכיס הז'קט בצד שמאל. האנגלית שלו מעולה, תודות לזמן ששהה בלונדון, לדבריו, והוא מתאמץ לדבר במבטא בריטי, ללא הצלחה כמובן. אני תוהה עד היום כיצד מצליח פרופסור שאקאלה להזדחל למשרדי כאשר יש הנחיה ברורה לשומר בשער לא לאפשר כניסה למי שלא הוזמן, באופן מיוחד אם הוא פרופסור מאוניברסיטת איבאדאן.

 

אבל בדיעבד, אני שמח שהפרופסור הצליח להשתחל פנימה. וככה אנחנו מחליפים מילים ומשפטים בתחומים שונים, בעיקר על דא והא, אבל גם בנושאים אחרים, עד שהפרופסור, שהוא מומחה לתעופה, מספר לי שיש לו פגישה בלגוס בשבוע הבא עם כבוד שר התחבורה הניגרי והוא רוצה שאצטרף אליו.

 

במקרה יש לי פגישות בלגוס בשבוע הבא, ומתוך סקרנות אני נענה בחיוב להזמנה, בעיקר שזה כבוד גדול לפגוש את כבוד שר התחבורה, לפחות עד שפוגשים אותו.

 

בשעה 9 בבוקר בלאגוס LAGOS החמה והמהבילה, אנחנו נוסעים עם הפרופסור לאי לאגוס שנצא בעיר לאגוס שנמצאת במדינת לאגוס.  מאיקג'ה ועד האי לאגוס לקח לנו ארבע שעות. בלי הגוסלו הרגיל של לאגוס זה לוקח 20 דקות, אבל אין דבר כזה לאגוס בלי גוסלו GO-SLOW כמו שאין גשם בלי עננים. למעשה יש סיכוי גבוה יותר שתראו גשם בלי עננים לפני שתראו את לאגוס בלי גוסלו. גוסלו זו נסיעה מאוד איטית, או בלשון העם, פקק.

 

כשאנחנו מגיעים למשרדו של כבוד שר התחבורה, כבר 1 אחר הצהריים. הפרופסור מציג את עצמו ואותי בפני המזכירה של כבוד השר והיא מציעה לנו לשבת ואומרת - כבוד השר יגיע בכל רגע, מעכשיו.

חדשות טובות, אני מלמל לעצמי.

 

כרגיל זה יום חם ולח ובחדר ההמתנה של כבוד השר יש 6 מזגנים. המזכירה אומרת - הם לא עובדים כבר שלוש שנים. הרצפה רטובה, כולם מזיעים, כיוון שלאגוס ממוקמת קרוב לקוו המשווה וזה אזור טרופי חם ולח. בשעה 1400 שואל הפרופסור את המזכירה - האם שמעת מכבוד השר?

היא עונה - כבוד השר יגיע בכל רגע, מעכשיו.

 

בחדר ההמתנה יושבים כ 15 אנשים שמנהלים בינם לבינם שיחות על דא והא מסוג השיחות שעוברות ליד הקיר. אף אחד לא ממהר. אחד מתושבי לאגוס אומר לשכן שלו שהאנשים המקולפים (הלבנים) יודעים כל כך מעט והפרופסור אומר לו - נכון, אבל זה מספיק בשביל להרוס את העולם. וזה נכון, אני אומר לעצמי.

תושב לאגוס אחר אומר שככל שאנחנו יודעים יותר אנחנו מבינים שאנחנו יודעים פחות, והשכן אומר לו, נכון ,וככל שנדע יותר הסכנה לכולנו תגדל.

 

אז כמו שאתם רואים, חדר ההמתנה של כבוד השר, מספק דיונים מעניינים.

 

השעה כבר 1500 ואפילו מכובדים מלאגוס מתחילים לאבד סבלנות. הפרופסור ניגש למזכירה ומתעניין לשמה, ג'יבולה JIBOLA קוראים לה.

 

ג'יבולה אומרת - צריך סבלנות - כבוד השר יגיע בכל רגע, מעכשיו.

 

אני חייב להזיז עצמות ומפרקים כשאני פוגש במקרה פנים מוכרות ואני מספר לו שאנחנו ממתינים מהבוקר לכבוד שר התחבורה ושהמזכירה של ג'יבולה אומרת - צריך סבלנות - כבוד השר יגיע בכל רגע, מעכשיו.

 

הפנים המוכרות אומר - זה נכון באופן כללי, אבל אני ממליץ לכם לבוא בעוד שלושה ימים – הוא אומר - כיוון שכבוד שר התחבורה נמצא כרגע בלונדון. הוא מוסיף וטוען - אין כאן כל סתירה עם ג'יבולה  - צריך סבלנות, כבוד השר יגיע בכל רגע, מעכשיו.

 

הפרופסור שוכן במלון זול באיקג'ה IKEJA ואני ברווקיה ILUPEJU באילופג'ו. צריך סבלנות אני אומר לעצמי. אני מנצל את הזמן לראות רופא שיניים. רופא השיניים הניגרי בודק אותי ופוסק שאני צריך שבע סתימות. אני מופתע, אבל רופא זה רופא. שבע סתימות? לא מוגזם? אחרי שהרופא שיניים מסיים את הטיפול, אומר לי רופא השניים שלי בישראל - כמו שאני מכיר את השיניים שלך, הרופא בניגריה קדח לך שבעה חורים כדי שיהיו לי שבע סתימות. חייבים חורים בשביל סתימות.

 

פרופסור שאקאלה טוען - מספר הסתימות תלוי בצרכים שיש לרופא באותו זמן. למשל, יתכן שיש לו הוצאות מסוימות והוא צריך קצת ניירות Naira)), נניח לעזור לבן באוניברסיטה. הוא מוסיף - המימון שדרוש לו באותו היום קובע את מספר הסתימות וחוץ מזה אי-אפשר לעשות סתימות בלי חורים, את זה כל אחד יכול להבין, אפילו אם הוא חדש בניגריה.

 

אחרי בירורים שונים מתברר שכבוד שר התחבורה חזר לניגריה. צריך סבלנות אני אומר לעצמי. אנחנו נוסעים שוב. ג'יבולה מתנצלת על שהמתנו זמן רב כל כך. היא מודיעה לנו - כבוד השר הגיע. אמרתי לכם שהוא יבוא בכל רגע, היא אומרת.

 

היא נכנסת למשרדו של כבוד השר ואומרת משהו ביורובה YORUBA. ג'יבולה וכבוד שר התחבורה הם מעם היורובה. עם מפואר בן אלפי שנים, בערך 35 מיליון בני העם הנפלא הזה, שחיים בעיקר בניגריה אך גם במספר מדינות במערב אפריקה. יש להם מסורת של שנים, לדבר יורובה אחד עם השני, וזה מקשה עלי להבין את תוכן השיחה כיוון שאני לא מבין יורובה.

 

השר מזמין אותנו להיכנס ואחרי הברכות המתבקשות מהמעמד, אני מתיישב על ספה סמוכה ומאזין לשיחה שמתנהלת במשרד. פרופסור שאקאלה מציג אותי כחבר טוב מלונדון, מה שאמור לתת לגיטימציה לנוכחות שלי.

 

אני כמובן לא שואל את כבוד השר והפרופסור במה מדובר כיוון שכבוד השר עוד עלול לחשוד בי שאני מעוניין לדעת במה מדובר, וזה נחשב כאן לנטייה שלילית ואפילו חוצפה. מדי פעם הם משחררים תרגום לאנגלית.

 

כבוד השר והפרופסור מנהלים שיחה על מצבה העגום של חברת התעופה הלאומית של ניגריה Nigeria Airways. ב 1987 השעתה IATA את חברת התעופה מהמסלקה הבין לאומית מה שלא אפשר יותר ל"ניגריה איירווייז" למכור כרטיסים של חברות תעופה אחרות.

 

מספר שנים קודם לכן החליט שר תחבורה קודם, איש צבא ופוליטיקאי מכובד לא פחות, לוותר על העבודה הטובה שעשו ה OYINBO (אנשים מקולפים ביורובה) המקצוענים של KLM בתפעול של חברת התעופה הניגרית ושל הטרמינל החדש ושלח אותם חזרה לאמסטרדם. היו שתי סיבות מדוע כבוד שר התחבורה שלח את צוות המקולפים של KLM להולנד. אחת, הוא טוען - הצוותים הניגרים יכולים לעשות עבודה לא פחות טובה מהצוותים של המקולפים של KLM, ואולי אפילו יותר טובה. השנייה, הוא אומר – הולנדים באו מהולנד ולכן זה רק סביר להחזיר אותם להולנד.

 

חברת התעופה החלה לצבור הפסדים וחובות, הרבה מעבר להכנסות, שזה דבר מקובל ולא יוצא דופן כלל, אלא שבמקרה הזה כשהמטוסים של החברה הגיעו לאירופה הם קורקעו ונמכרו לכיסוי החובות של החברה הניגרית. התנהלות גסה ולא מנומסת של אירופאים מקולפים שלא מבינים את ניגריה בכלל.

 

לאור ההתנהלות חסרת הבושה של המקלפים האירופאים, אומר פרופסור אוגונלייה שאקאלה, שהאירופים לא הגונים ומשתמשים בשיטות מרגיזות ומתסכלות. הפרופסור כועס ושואל, איך קולומבוס גילה את אמריקה אם היו שם כבר מיליוני אנשים לפניו? וקולומבוס עוד חשב שזה הודו. איזו בורות!

 

הפרופסור מסביר לכבוד השר איך כל הבעיה של חברת התעופה הניגרית הייתה נפתרת אם הייתה בניגריה שיטת כתב.

 

הפרופסור אומר - בעוד שבתרבויות שונות התפתחו שיטות כתב שונות לפני אלפי שנים כדי לשפר את התקשורת בין אנשים או בין עמים, בניגריה זה היה מיותר. אנשים וכפרים בניגריה הסתדרו יפה מאוד גם ללא כתב. גם בגלל שהם אנשים מאוד תקשורתיים ותמיד מצאו פתרונות בלי כתב וגם בגלל שלא היה להם על מה לכתוב. כששאלתי את הפרופסור לפשר הכתב הניגרי, הוא ענה לי שלמעשה לניגרים לא היה כתב משתי סיבות. כבר למדתי להכיר את הפרופסור, תמיד יש לו לפחות שתי סיבות לכל דבר. הוא אומר - אחת, הם לא ידעו לכתוב -הוא מוסיף -  השנייה, שהם לא ידעו לקרוא.

 

פרופסור שאקאלה מסביר לכבוד השר למה כוונתו, ומשתף את כבוד השר בכמה מזיכרונות הילדות שלו בכפר ליד אוגבומושו. הוא מגלה לכבוד השר שבכפר שלהם הייתה כבר אז טכנולוגיה מתקדמת שאפשרה להם לטוס במהירות ובזול בעיקר ללונדון. הפרופסור מרחיב ביתרונותיה של הטכנולוגיה הייחודית הזו. ראשית, אין צורך במטוסים. גם לא בדלק יקר ומזהם. עלות התפעול נמוכה מאוד. לא צריך טובות מהמקולפים מאירופה.

 

הפרופסור מעביר ביקורת קשה על השיטה של המקולפים שמאלצת אותנו להשתמש במטוסים רק כדי לעבור מרחקים גדולים. הוא אומר שזו טכנולוגיה לא יעילה ויקרה מאוד ומאלצת את ניגריה להיות תלויה בגחמותיהם של המקולפים.

 

כבוד השר מאזין בקשב רב. הוא שואל את הפרופסור איך אפשר להשתמש בטכנולוגיה מהכפר ליד אוגבומושו לטובת ניגריה כולה.

 

הפרופסור אומר - כבוד השר, זו הבעיה! לא הייתה לנו שיטת כתב, ולכן אין לנו רקורד של פרטי התהליך שנדרשים לטכנולוגיה הזו. הפרופסור נזכר - אחד מזקני השבט המכובדים, אולי אפילו הצ'יף בכבודו ובעצמו, מעלה עשן מתוך אש מיוחדת, וגם לעשן יש תכונות מיוחדות. ואז – הוא אומר - תוך רגע נעלם הצ'יף בתוך העשן. הפרופסור מוסיף - אחרי רגע או שניים מופיע הצ'יף מתוך העשן. הפרופסור מספר שהוא היה אז ילד קטן אבל הוא זוכר היטב את הצ'יף מספר שהוא היה בלונדון וחזר. פשוט ובלי סיבוכים.

 

אחרי שאנחנו עוזבים את משרדו של שר התחבורה, אומר לי מומחה התעופה, פרופסור אוגונלייה שאקאלה - חבל מאוד שלא היה אז שיטת כתב באוגבומושו. הוא אומר - אם היה כתב, אז אפשר היה לתעד את כל הפרטים והתהליך של הטכנולוגיה המופלאה הזו של הצ'יף מאוגבומושו לטובת הדורות הבאים בניגריה בפרט ובאפריקה בכלל. מי בכלל צריך את המטוסים של המקולפים הללו.

 

תחשבו על זה.